אממ

אענה לך בתור מישהי שהיתה מאושפזת במחלקות סגורות (ולא כמטפלת - כי אני לא מטפלת או אשת מקצוע בתחום). קודם כל צריך ללמוד לראות את החיים במובן הרחב ולא במובן של היום ומחר. למה הכוונה? הכוונה היא שאת במצב שבו את מתמודדת עם משהו שהוא עושה בעיות עכשיו ושיש פוטנציאל שהבעיה תימשך לכל החיים. אם תתמודדי נכון עם הבעיה, אז תצליחי להגיע למצב תקין ואז תצטרכי רק לתחזק את הבריאות שלך. אם לא תתמודדי טוב, אז הבעיה תימשך ותימשך. חבל.
מה שצריך לעשות זה להתאים לעצמך את הטיפול הטוב ביותר. לפי מה שאת מתארת, הטיפול הנוכחי אינו הטוב ביותר, מכיוון שאת עם סכין מתחת לכרית וגם צמוד אלייך בשעות היום. בנוסף, את מתארת בעיית התמודדות עם איש מסוים שמפחיד אותך. את גם אומרת שהפסיכולוגים לא מתייחסים אלייך כראוי. ובכל זאת, את לא באישפוז, אלא באישפוז יום בלבד.
אני מכירה את המצב - גם אני שוחררתי מבית חולים פעם כאשר מצבי היה רע מאוד.
לדעתי, אם בית החולים הנוכחי אינו לוקח אותך ברצינות, אולי כדאי שתשתחררי כדי שתוכלי לפנות למרפאה אחרת או לפסיכיאטר או לפסיכולוג אחר.
בכל אופן, את חייבת להיות במצב שבו את לא מסכנת את עצמך או את הסביבה (כדי שתוכלי להשתלב בחברה ולהיות בטוחה) - בלי סכין או כלי נשק אחר - ומניסיוני, כדי לעשות סוויץ' בראש, צריך תהליך פסיכותרפי מסוים. בבתי החולים הפסיכותרפיה הוא מוגבל. אולי תמצאי פסיכותרפיסט טוב באופן עצמאי? אפשר דרך קופת החולים, רמת הטיפול הוא טוב בדיוק כמו אצל פרטיים.
בנוסף, כדאי לפתח מיומנויות חברתיות כדי ללמוד להתמודד עם אנשים כדי לחיות בפחד מאחרים.

שירן האם סבלת מהריספרדל קונסטה איזה בעיות של חשיבה או בעיות בזכרון ?

לא לא סבלתי..אניאפילו חושבת שזה היה הדבר היחיד שעזר לי..