שלום רב!

שלום ד"ר, שמי טל .

ומזה שנים על גבי שנים אני חש בבעיית ראייה אפשר לומר או יותר נכון תפיסה מרחבית. היא מתבטאת בעובדה שהאורות חזקים ומשמעותיים , זוהי בעייה שאיתה אני חי בעיה תמידית ולא בהתקפות כאלו או אחרות ומכאן הבעיה, דומה קצת לתוצאה של הרחבת אישונים, כאילו אני מביט דרך העיניים והתמונה ממש ברזולוציה גבוהה, כזאת שמעייפת את העיניים גורמת לתחושה של אובדן במרחב, של מבט מאחורי מסך או מתוך בועה , קצת אפילו לא מציאותי , בעקיפין פוגעת גם בזיכרון ובחיי הפרטיים והחברתיים בצורה ישירה ומאמללת.

יש לציין כי אני אכן בנאדם פחות שמח מאחרים זו תחושתי, אני מטופל זה 3 שבועות ברסיטל , {בגלל חרדות מעטות, חרדות מתווספות ותחושת חוסר אונים}לאחר נסיון ראשון מלפני שנתיים בו טופלתי בכדור בבית הספר למשך 4 חודשים אך איני זוכר את השפעתו כל כך.

מה דעתכם? האם בעיות חרדתיתו או דיכאוניות יכולות להביא לרמה כזאת, אני כמעט משוכנע שלא, כי אני בנאד עם הרבה חברים ולרוב משתדל להיות שמח גם אם לא תמיד יוצא, ובכלל אני מרגיש שזו צורת הראייה שלי ולא משו חולף המתלווה לחרדה, החרדה בעיני נובעת בעיקר מחוסר האונים.

יש לציין כי התייעצתי עם רופא נוירולוג בכיר והוא טען שזו יכול להיות פיסי או נפשי,בדמות חרדה חברתית . מה דעתכם , טל .דרך אגב אותו רופא שאל אותי איך ההרגשה עם משקפי שמש והתשובה שלא נתתי לא כי לא הרכבתי לעולם בזמנו היא הקלה , אמנם לא משמעותית, אך התמונה המבלבלת והקצת מאמללת שאני רואה דרך עיני קצת נטה לכיוון הנורמטיבי.