סכיזופרניה וסביבה

ניקול שלום,

ישנן דעות מוטעות בציבור באשר לסיבות המחלה. הורים רבים חשים רגשות אשם כאילו הם גרמו למחלה וגם ילדיהם עלולים להאשים את ההורים בפרוץ המחלה. כיום ברור כי המשפחה לא "אשמה" בגרימת המחלה. מדובר במחלה מורכבת שהינה תולדה של שילוב בין הגורמים תורשתיים, ביולוגיים, התפתחותיים ופסיכוסוציאליים ואשר מהלכה תלוי בגורמים סביבתיים, ביולוגיים ופסיכולוגיים.
לאירועי דחק בחיים ולאווירה משפחתית טעונה ומלחיצה יש תפקיד חשוב בעיתוי בו פורץ התקף חריף. גורמים פסיכוסוציאליים פועלים על האדם הרגיש בתקופות חיים פגיעות המאופיינות בלחצים גדולים כמו גיל ההתבגרות. גורמים נוספים הם ארועי חיים הבאים באופן בלתי צפוי ויוצרים לחץ נפשי. דוגמאות ללחץ כזה הם חוויות קשות וטראומטיות בילדות, מוות במשפחה, אובדן פרנסה, פרידה וגירושין. גורם לחץ חשוב הוא האווירה המשפחתית. ביחוד כשזו ביקורתית, דרשנית ותוקפנית. כל הלחצים האלו יכולים להביא להחמרה במצב המחלה ולהתפרצות התקף. אולם יש להדגיש כי אין להם חלק ביצירת המחלה. אין אדם שניתן "להאשים" אותו באחריות לגרימת הסכיזופרניה אצל אדם אחר.

בברכה,

אז מדברייך אני מבינה שאם החולה הפוטנציאלי לא חווה שום טראומה או לחץ כלשהו , גדל במשפחה נעימה ותומכת וכו, בקיצור - לא היו סיבות מסביב, האם, למרות שיש לו נטייה גניטית, המחלה אצלו תישאר רדומה ולא תפרוץ? או שבכל מצב זה יתעורר מתישהו.

ישנה אפשרות שאם לא היו סיבות מסביב, למרות שיש נטייה גניטית, המחלה יכולה להישאר רדומה ולא תפרוץ וישנם מצבים שהמחלה פורצת גם אם אין תריגר אלא פשות מתפתחת. גם שינויים ביולוגיים (הריון), גיל ההתבגרות, גיל המעבר יכולים להיות תריגר למחלה.

בברכה,

הזנחה והתעללות חסרת רסן שאינה מקבלת התייחסות או טיפול אולי מגבירה את הסיכוי לחלות במחלת נפש או שאולי מחמירה מחלת נפש קיימת. לפי ההגיון.