מה עושים?

בתנו בת 35 חלתה לפני כ 10 שנים בסכיזופרניה. היתה מאושפזת כבר פעמיים בבתי חולים לחולי נפש. מהתחלה הכחישה את מצבה. היא אושפזה רק לאחר שמצבה התדרדר, היא שוחררה מבית חולים לפני כ 4 שנים, ותפקדה עד עכשיו בעזרת תרופות.
לפני כחצי שנה החליה על דעת עצמה להפסיק לקחת את התרופות והיא מתכחשת כליל למחלתה.
מצבה מתדרדר - היא בקושי אוכלת, כמעט לא ישנה בלילות, ממצמצת הרבה בעיניים, צוחקת לעצמה מסיבה לא ברורה. אי אפשר לדבר איתה על יעוץ או קבלת עזרה מקצועית, ברגע שמעלים את הנושא היא הולכת ולא מדברת.
כרגע היא גרה איתנו בבית, היא אינה עובדת. היום עובר כך שהיא עוברת ממקום למקום או שהיא נעלמת לכמה שעות וחוזרת מתי שבא לה.
בלתי אפשרי לתקשר איתה ואנו אובדי עצות מה לעשות?
היא אינה מזיקה לעצמה או לסביבה אבל הנזק שהיא פוגעת בעצמה מתבטא בכך שהיא בקושי אוכלת, האם יש למישהו עצה מה אפשר לעשות במצב הזה? היא אינה עובדת ואינה עושה דבר. היא מקבלת מאיתנו דמי כיס כדי שתוכלאיכשהו להסתדר בחוץ.
מה עושים? נשמח לקבל יעוץ בונה
תודה
אבא שכואב לו