סכנה בעקבות אשפוז וסכנה בעקבות בריח

חולי נפש שבורחים מאשפוז הם במצב יותר טוב ממאושפזים שמצייתים ואף אחד לא מזהה שהם במצוקה ואחר כך הם מתאבדים וזה בלי קשר לאיך הם מוגדרים. דווקא מאושפז שממלא הוראות ולא עושה בעיות עלול להיות מסוכן לעצמו. התשובה היא בשינוי שיטת הטיפול הפסיכיאטרי ובמתן תשומת לב לתנאים. זה לא יתכן שאחד יקבל טיפול משופר בגלל שהוא גר באזור איקס ששייך לבית חולים מסויים , ואחר יקבל טיפול במסגרת תנאים פחות טובים בגלל שהוא שהוא גר באזור אחר או שייך לקופת חולים אחרת ויגיע לבית חולים אחר.ההשלמה עם אילוצי התקציב והאילוצים האחרים שמביאים למצב הזה היא פושעת בגלל שאנשים מסוכנים לעצמם או לאחרים ימצאו את עצמם במוקדם או במאוחר מחוץ לבית החולים, מישהו בודק את תנאי הדחק שהביאו את המטופל לאשפוז? מישהו בודק אם חל בהם שינוי מתי שהבן חוזר הביתה? מישהו מנסה לטפל בהם? ברור שלא ממש. למישהו אכפת אם ההפרעה כביכול היא פתולוגית או נסיבתית? למישהו אכפת מה היה לפני שהבן אדם אושפז ומה יהיה אחרי שהבן אדם ישוחרר? עושה רושם שבכלל לא. עושה רושם שככל שלבן אדם פחות אמצעים למישהו שידאג לו בבית , וככל שהוא יותר מי שמשגיח בבית על אחרים עד שהוא קורס , יש יותר סכנה אחרי אשפוז. עד היום לא הבנתי למה צריך להצדיק משהו שהוא רע אם אין משהו שהוא יותר טוב, ולמה צריך להצדיק משהו שהוא טוב רק לחלק מהאנשים ורק באופן חלקי, אם אין משהו שהוא בטוח טוב. זה מאוד מסוכן ולא הוגן .גם מאושפז או מטופל שמקבל את הטיפול בהבנה או בהסכמה בהתחלה, יכול לפתח מצוקה תוך כדי, ולמרות שהוא נמצא בעצומו של טיפול ודווקא משום שהוא נמצא בעיצומו של טיפול המצוקה לא תשמע ותוחרף. הבעיה היא שאין שום מחקר שבא מהצד של המטופלים ולכן במובן מסויים הם לא נחשבים.אני מקווה לקבל תשובה שיש מצב לשינוי או כל תשובה אחרת. תודה