ליאל

שרית שלום,

צר לי מאוד על המחלה שפרצה אצל בתך. במצב כזה כל המשפחה עוברת טלטלה. בני המשפחה חווים בלבול, חרדה, חוסר אונים, כעס ועוד. חשוב שהמשפחה תתלכד ותתמוך בחולה ע"י עידוד לפנות לטיפול, פיקוח על נטילת תרופות וכו'.
המשפחות של החולים נושאות בעיקר העול של התמודדות עם החולה ויש להן השפעה משמעותית על מהלך המחלה והשיקום.

התמיכה והעידוד, קבלה וחום שבני משפחה מעניקים הינם בעלי חשיבות רבה עבור החולה ותורמים רבות למניעת התקפים חוזרים.
העזרה יכולה להינתן בתחומים רבים, ביניהם: תמיכה בעת משבר, עידוד לפנות לטיפול, פיקוח על קיום הוראות רפואיות, תמיכה בעת הופעת מחשבות התאבדות, ליווי בתהליך השיקומי ותמיכה בהמשך טיפול מניעתי. בעזרת המשפחה ניתן לבנות תוכניות מסייעות, הכוללות הרפיה, פעילות גופנית, בניית סדר יום ועוד. בהתמודדות עם סכיזופרניה על בני המשפחה להבין שהמחלה אינה בשליטת החולה, שהחולה אינו בחר בהתנהגותו, שהוא מתנהג כך או אחרת לא בגלל שהוא מתפנק או מפני שהוא "חלש אופי", אלא עקב מחלה שהתפרצה אצלו.

לעתים קרובות בני משפחה טרודים בשאלה "עד כמה ללחוץ על החולה?". אין תשובה חד משמעית לשאלה זו. קיים איזון עדין בין דרבון לפעולה, ובין לחץ מוגזם על החולה. הדרכה של הצוות המקצועי המטפל תסייע למשפחה לתמוך בבן המשפחה בלי להקשות את מצבו.

כשהמצב הולך ומחמיר, בשלב החריף של המחלה, הסובל מתקשה לרסן את עצמו, שיפוט המציאות שלו נעשה לקוי והוא סובל מתפיסות שגויות. בשלב זה הוא נזקק לעזרתם ומעורבותם של בני משפחתו במתרחש. תפקידם של בני המשפחה לעצור התנהגויות ההרסניות על ידי פניה לקבלת עזרה מקצועית.

גיוס בני המשפחה להגברת שיתוף הפעולה ביניהם, מביא לשיפור ההבנה לצרכים המיוחדים של החולה, וליצירת אווירה רגשית משפחתית תומכת ומעודדת.

כדי להקל על המשפחה, אנשי מקצוע עוזרים להם להתארגן סביב המשבר וללמוד לחיות לצד המחלה. משפחות שמתמודדות עם בן משפחתם שסובל מסכיזופרניה יכולים לעזר בסיוע המקצועי על ידי גופים וולונטריים כדוגמת ארגון "אנוש" שלו סניפים רבים בכל רחבי הארץ.

בנוסף, ניתן לפנות לקבלת יעוץ והדרכה משפחתית באופן דיסקרטי ומקצועי על ידי פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,