התייעצות

שלום רב,

האמת היא שאני בטוחה שאני צריכה סיוע פסיכולוגי כדי לפתור את הבעיות שלי אבל הבעייתי זה שאין לי ממש כסף לזה כרגע,ולכן, הייתי רוצה לקבל כמה עצות (ואפילו הקטנות ביותר..)

חשוב לציין שעברתי אבחון דידקטי פסיכולוגי,אבחון טובה ואני נוטלת ריטלין כשאני לומדת.
בנוסף,טופלתי ע"י עובדת סוציאלית (שהתייעצה עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים אבל זה לא עזר לי,אלא רק ההפך.. ובחרתי לעזוב)

אין לי מושג מה לעשות עם עצמי כרגע.. אני בת 20,משלימה בגרויות אבל לא משנה כמה אני אחרוש ואדע יותר מכל הכיתה תמיד אני אקבל ציונים נמוכים בבגרות (אבל אם יש מבחן בכיתה הולך לי דווקא טוב ,לי נראה שהמבחנים בכיתה יותר קלים והבגרות יותר קשה, או שאולי זה מהלחץ.. כי המבחנים בכיתה הם רק לתרגול ולא קשורים לציון שאקבל אלא נטו רק הבגרות).

אתאר את דרך הלמידה שלי:
אני לומדת במשך כל הקורס-שלושה חודשים. בהתחלה לא יותר מדי אבל בהמשך כשהבגרות מתקרבת אני ממש חורשת (מדובר רק בבגרות אחת),כשאני ניגשת למבחן אני מקבלת ציונים דיי נמוכים במקרה הטוב (תמיד על ה-70 ומשהו שאני בטוחה שלא משקפים את מה שאני באמת יודעת) ויש מקרים שישר יש לי התקפי חרדה וכל המבחן נדפק לי.

עלו בי כמה תהיות:

1.האם באמת זה שאני חורשת יכול להיות שגורם לי לא להצליח?

2.האם כדאי לי לוותר ולא להמשיך ללמוד? כי חוסר ההצלחה והכישלון ממש מתישים אותי והורסים אותי נפשית ופיסית .

3.האם ללמוד רק מקצוע או להמשיך עם הבגרויות אבל לשנות את דרך הלמידה שלי?

4.האם כיתה מיוחדת ללקויי למידה תעזור לי? לא יודעת אם זה באמת נכון לי.. כי הבעיה היא לא ההבנה בשיעורים אלא הבגרות עצמה.

אשמח לעזרה,תודה רבה!