טעויות ואי הבנות טרגיות

אני חושבת שצריך , הכרחי, חיוני וחשוב להפסיק את השימוש באנאפרניל בכל המקרים ולמצוא לו אלטרנטיבה, כי תופעת הלוואי שלו היא אומללות מחוזקת ואובדנות מחוזקת, וההשגחה הקפדנית ביותר לא יכולה להתמיד. גם הטבות במצב לכאורהשמאפשרות הרפיית השגחה, עלולות להיות מלוות באומללות ובאובדנות, והשגחה קפדנית לחלוטין גם כשהמצב משתפר לכאורה או באמת , היא לא אפשרית, לא הוגנת, אסורה ומעוררת אומללות בעצמה.
ככל שהמקרה קשה יותר, חריף יותר, קיצוני יותר, ויותר לא מגיב לטיפול אחר , דווקא אז הסכנה שבשימוש בתרופה הזאתגדלה, וחוסר ההגיון שבשימוש בה גדל.
חוץ מזה, אבחון וטיפול עפ"י סמפטומים הוא לא תמיד נכון, כי הוא מזניח דברים ומצבים שעלולים לגרום להופעתם, מתייחס ומטפל בסמפטומים עצמם, ומשייך אותם מיידית להפרעה, בשעה שהרקע להופעתם לא חייב להיות הפרעה או מחלה אלא יכול להיות מצב שמחמיר בבית ובמשפחה ולא משתנה ולא משתפר.
האשפוז בבריאות הנפש לא מתאים לאובדנות כי הוא לא פותר את הבעיה שגורמת מצוקה לאדם אובדני. אשפוז כפוי גורם לאובדן האמון המועט במערכת ולהמנעות משיתוף פעולה. יש הרבה בעייתיות בכל מה שקיים ויש טעות באשפוז אנשים אובדניים שהוא גרוע כשלעצמו והוא יוצר צורך בחופשות כשהמאושפז נחשב כאילו השתפר מצבו אבל המציאות בבית מאמללת אותו בחזרה. אומללות היא לא פשע ולא בהכרח מחלה, וכך גם אובדנות.
האם באברבנאל עושים ביקורי בית? האם נותנים באברבנאל טיפול פסיכולוגי? האם נותנים פסיכותרפיה? האם מודעים שם לסכנה שבתופעות הלוואי של תרופות , לאפשרות שהן לא תילקחנה, ולהשפעה של החשיפה החוזרת לתנאים שהביאו לאובדנות? האם מודעים ומתעניינים בסיבות שהביאו לאובדנות ולהפרעות? נראה שאנשים מופלים לרעה ומופקרים לטיפולים קשים מנשוא.