אבי במצוקה ואני זקוק להדרכה

שלום למומחי הפורום,
אבי (60), מתמודד עם מחלת הסרטן, אלמן ובעיצומו של משבר משפחתי קשה עם משפחתו המורחבת, הוא אדם עם הרבה רחמים עצמיים ונמנע מהתמודדויות (הרבה פעמים באמצעות שקרים).

אתמול פרץ שבר, נראה שהוא עובר משבר/התמוטטות, הוא פורץ בבכי ללא כל הסבר, קשה לו להסביר למה. הוא טוען ש"מתפוצץ" לו הראש ממחשבות, על עצמו, על החיים, על למה הכל קרה לו וכו'.
הוא פגש את רופאת המשפחה שלו, וקיבל ואליום ואמורים ליצור איתו קשר בשבוע הבא לתיאום פגישה עם פסיכיאטר.
זה לא מספיק לדעתי, כשחיבקתי אותו היום הוא פרץ בבכי וביקש שלא נעזוב אותו.

מצד שני הוא התחיל לבשל ולנקות והתאושש קצת אבל עדיין הוא מתפרץ לפעמים, שכנעתי אותו ללכת איתי למיון/בית חולים פסיכיאטרי לקבלת טיפול ראשוני מיידי, הוא רוצה לחכות ליום א' ולהעביר את השבת בביתו (הוא דתי), להתאשפז הוא מסרב בכל אופן וטוען שהוא לא חולה וזה יעבור.
בעבר היו לו התפרצויות דומות אבל לא בכזו עוצמה ותמיד הוא התעקש שנניח לו והוא יהיה בסדר "זו רק תקופה קשה" הוא נהג לומר.

אני חושב שיש לו בעיה להתמודד עם כל הקשיים והוא חייב טיפול מתאים, הוא גם לא אוכל כמעט בגלל תופעות הלוואי של הכימותרפיה וזה מאוד מחליש אותו פיזית, קוגנטיבית ונפשית.

בדקתי לגבי מרכזים לאישפוז יום, אני חושב שאולי זה מקום טוב להתחיל בו, אבל אני פוחד שאולי לא יטפלו בו כראוי או שגישה כזו עשויה לגרום לו למשבר גדול יותר מתוך בושה ותחושה של כשלון אישי שלו.

בקיצור, אני לא יודע כיצד לנהוג וכמה אסרטיבי להיות מולו.