פוסט טראומה

שלום
לפני 7 שנים התרחש רצף אירועים שבסופם הייתי עדת שמיעה לפיגוע בקו 37 בחיפה. 5 ימים לפני הפיגוע ראיתי 3 שלדי אוטובוסים שהתפוצצו ושוכנו במוסך של אגד בקריות. קו 37 היה קו בו נסעתי בקביעות. ואחרי שראיתי את האוטובוסים המפוצצים, חששתי באותו יום לנסוע באותו קו, ואמרתי לעצמי שהוא הבא בתור..
ואכן כך היה.
האוטובוס גם התפוצץ בתחנה שבה נהגתי לעלות לאוטובוס משך שנים רבות, אבל לא באותם הימים. כאמור את הפיצוץ שמעתי בבית, כששעה לפני כן ישבתי ושקלתי אם לצאת החוצה ולנסוע באותו קו או לא.
כמו כל תושבי העיר גם הלכתי לראות את האוטובוס.
העניין הוא, שמאז, מדי כשבוע משך 7 השנים האחרונות, אני מריצה בראש את כל הסיפור העלילתי בהתאם להתרחשותו, כולל תמונות, זמנים, מה אמרתי, מה חשבתי, מה לבשתי, ואיפה הייתי.

קרו עוד הרבה אירועים אחרים בחיי שכביכול גם הם אמורים להיות טראומטיים - כמו טילים שנפלו ליד הבית, רעידת אדמה, תאונת דרכים של קרוב משפחה. אבל אף אחד מהם לא נתקע לי בראש כמו האוטובוס הזה. אולי בגלל שידעתי שזה יקרה - מראש.

משך שנים אחר כך עוד נסעתי באוטובוסים, אבל היום יש לי רכב. למרות זאת אם במקרה יוצא לי לנסוע באוטובוס בעיר אחרת, אני בהחלט במתח. אבל זה לא קורה הרבה.
האם יש משהו שניתן לעשות ?
תודה