מוות...

שלום. אני בת 39.
הוריי ניפטרו לפני שנה וחצי בבית חולים שניהם באותו היום לאחר מחלה ממושכת.
אני אומנם מתפקדת . אף אחד לא מרגיש כלום ולא יודע מה יש לי באמת בלב בפנים.. אבל אני מרגישה רגשי אשמה. מרגישה שהם מתו ביגללי. ביגלל שלא טיפלתי בהם מספיק טוב למרות שניסיתי וניסיתי. לא עשיתי מספיק...ואני לא יודעת איך אצליח להתמודד .
אמי סבלה מדמנציה בעקבות אי ספיקת כליות. אי ספיקת כליות נגרמה לה בעקבות בדיקת קולונוסקופיה וגסרוסקופיה . הרופאים טוענים שהיא היתה רגישה לחומר שנתנו לה בבדיקה. לפני הבדיקה היא תיפקדה רגיל והיתה בסדר. היא ביקשה לא לעשות את הבדיקה אבל אני זאת ששכנעתי אותה כן לעשות ביגלל שהרופאת משפחה המליצה על הבדיקה. לאחר הבדיקה החיים שלה הפכו ליהיות גיהנום רק סבל וסבל...עד שנפטרה.
אבי נפטר ביגלל חוקן שאני עשיתי לו בבית. בידיים שלי. אבי סבל מעצירויות ממושכות והרופא אמר שאם אין יציאה לאחר מספר ימים אז לעשות לו חוקן. אבי מאוד ביקש לא לעשות אח החוקן כי זה כואב. אבל אני שכנעתי אותו לעשות וביגלל שהוא כל כך בטח בי הוא הסכים. החוקן הזה שעשיתי לו קרע לו את המעיים. אבי עבר ניתוח לתיקון המעיים ומת לאחר שסבל חודש וחצי בבית חולים כאבים איומים. הזכרונות והמראות משם מלווים אותי. הניתוח ,הכאבים שלו... מכונת ההנשמה, קירות בית החולים, הזונדה, הדימום... הרופאים ....הכאב והסבל שעבר רק ביגללי. רק ביגללי...המחשבה שאולי הוא מאוד כועס עלי...המחשבה שהוא יכל כן להמשיך עוד ולחיות . הוא היה אדם בריא וחזק לפני החוקן.
החוקן הזה הרג אותו. אפילו האח שלי אומר לי שזה ביגללי.
מה אני יעשה? ....הלואי ויכולתי להחזיר את הזמן לאחור.....אבי מת ביגללי......
לא הספקתי להגיד להם-לאבא ואמא שאני מצטערת ושלא התכוונתי לגרום להם כזה סבל....לא הספקתי...הייתי צריכה להקשיב להם... הייתי צריכה לפנות שוב ושוב לרופא אך לא עשיתי את זה...והם כלכך רצו ליחיות...החוקן שאני עשיתי בידיים שלי הרג את אבי.... מה עשיתי?...למה?הוא ביקש ממני לא לעשות חוקן.ביקש ביקש וביקש ואני לא הקשבתי לו ועשיתי לו בכוח את החוקן בכל זאת....ולא הספקתי לדבר איתו על זה... והוא נלחם חודש וחצי כדי להשאר בחיים ובכל זאת...לא הספקתי...ואח שלי אומר לי גם.....