דיסוציאציה שלא חולפת

שלום רב לד"ר.

אני בת 26, אני סובלת באופן רצוף כבר כמה שנים מתחושת ניתוק, הרגשה לא מציאותית, תחושת חלום... נראה שגם מדראליזציה,דפרסונליזציה.
המצב הזה מאד קשה ומעיק. יש לי היסטוריה פסיכיאטרית שכוללת גם מצבי דכאון, חרדות...
לפני חצי שנה היה לי משבר נפשי ולאחרונה התחלתי טיפול ב"ויפאקס" ויש שיפור מבחינת החרדות וגם מבחינת הדכאון.
אבל לתחושת הניתוק אני לא מוצאת מרפא, וזה מפריע לי מאד.
אני לא עובדת כרגע ולא נמצאת בתעסוקה... אבל מחפשת כרגע דיור כדי שאוכל לצאת מהבית כי לא טוב לי כאן.
שאלתי היא:
מה אני יכולה עוד לעשות עם התחושה הזאת? בעבר אבחנו את זה כ"מצב פסיכוטי" ונתנו לי נוגדי פסיכוזה שלא הקלו ורק עשו לי תופעות לוואי. כשהגעתי לייעוץ אחר אצל רופאים הם הורידו לי את התרופה ואמרו שאני בכלל לא צריכה אנטי פסיכוטי ושזה לא קשור לפסיכוזה. אך בינתיים לא נמצא שום פתרון לבעיה העקשנית הזאת.
מה אני עושה בעצם? האם כל חיי אצטרך לחיות עם התחושות הנוראיות האלה ולא להרגיש מציאות וחיים סביבי ובי? אני בכלל לא מרגישה חיה. שום דבר לא מרגיש לי צלול ושיש לי שליטה. האם תחושת ההזיה הזאת לא תעבור לי והיא לתמיד?
עכשיו הרופא הנוכחי רוצה להוסיף שוב אנטי פסיכוטי במינון קטן, לא יודעת מה זה יכול להועיל כי כבר היו לי נסיונות עם התרופות האלה שלא הצליחו.
מה עוד אפשר לעשות? אני מרגישה שאני כאילו לא אני, לא מחוברת לכלום... בבקשה אם תוכל להגיד לי על פתרון כי בינתיים הזמן עובר ולא מצאתי פתרון (הייתי גם בטיפולים פסיכולוגיים,אשפוז,אשפוז-יום) תודה רבה.