דיכאון בשילוב אספנות כפייתית

שלום,
אבקש את הכוונתכם.
סבתי בת 84 אלמנה ועברה את חיי השואה הקשים בגיל צעיר. חיה בגפה וברמת תפקוד יחסית גבוהה.
סבתא החלה להיות מטופלת בשנים האחרונות בנוגדי דיכאון (גם בעברה הרחוק אובחנה וקיבלה) ע"י רופא המשפחה. אני אפילו לא בטוחה שהיא מודעת לכדורים אותם היא קונה ובולעת. בכל אופן סבתא מקבלת ציפרלקס ואכן השינוי נראה לעין. היא יוצאת באופן קבוע מידי יום מביתה והולכת חצי שעה ברגל כדי להגיע למועדון הקשישים ועל כך אנו מברכים כיוון שלא היתה מטופלת בנוגדי דיכאון הסתגרה יותר בביתה. סבתא מעולם היתה מאלו שלא זורקים חפצים אך מאז הציפרלקס הכפייתיות באגירת חפצים הפכה להיות נוראית. היא ממלאת את ביתה בחפצי יד שניה שמוצאת ברחוב או ליד פח האשפה, היא קונה בגדים משומשים ולא משתמשת בהם. התירוצים הם כי היא נותנת אותם לאנשים חסרי יכולת או שהיא מנסה לדחוף אותם לנו. העניין שהכפייתיות הזו גורמת לה להתעסק במשהו אך מן הצד השני אין היכן לזוז בתוך הבית , והיא רק אוגרת ואוגרת. ניסינו לדבר אליה באופן רציונלי אך ברור לנו שהעיסוק האובססיבי הכפייתי הזה לא יעבור מעצמו.
שאלתי - האם באמת יכול לנבוע מהכדורים? אולי צריך להקטין את המינון אולי יש נוגדי דיכאון אחרים מתאימים יותר למקרה הקליני המתואר? ניסינו לקחת אותה לפסיכיאטר מומחה לגיל השלישי אבל היא לא רוצה - רופא המשפחה שלה מבחינתה הוא אליל ומה שהוא יאמר לה לקחת היא תיקח.
האם לפי הנשמע אכן מדובר בדיכאון המלווה בהפרעת חרדה מסוג OCD
אודה לסיועכם והכוונתי בנושא.

בתודה
נכדה של סבתא