לא נהנת מדברים ...

שלום אני בת 15 וחצי כשהיתי קטנה אני זוכרת את עצמי אוהבת מאוד חומריות זה בטבתא בכך שאהבתי נורא ואספתי נרות ריחניים ודברים יפים לחדר התלהבתי מבגדים ועוד כל מיני דברים שיפו לי את החדר אך עם השנים ללא שקרה ארוע מיוחד שאוכל לקשר ... לא זכורה לי נקודת זמן מיוחדת או גורם מיוחד שהובילו למדרון תלול שבו ירד לי החשק לגמריי בדברים חומריים ללא קשר לאמונה מיסטית אני פשוט בצורה דרסטית לא אוהבת בכלל דברים חומריים שום דבר למשל ליופי לחדר כל דבר שאין בו שימוש מיוחד מעלה לי שאלות כמו "מה אני ייעשה איתו " "מה יהיו המשך החיים שלו לאן ילך אחרי שאתן אותו ולמי " בראשי אני רוצה חדר רייק מדברים שיהיו בו רק דבריים שימושיים אני לא יכולה להבין אנשים שיש להם בית פאר זה מבחיל אותי אני אוהבת דברים פשוטים אך זה גורם לי ..
ליזרוק כל דברר ממש כל דבר שאין לי בו שימוש כל דבר יפה כלבגד שאולייי אלבש אם אני לא לובשת אני זורקת מייד אני חותכת סלט אני זורקת תמיד את רוב החלק שבו גם אם הוא אכיל סתם כי לא באלי לחתוך אותו יש לי נטייה להיפטר מדברים וליזרוק אותם בלי לחשוב יותר מידי וזה קורה אצלי כל הזמן כדרך ניקיון וכדרך בחיים .. יש לציין שאני מדוכאת הרבה מאוד זמן אולי זה קשור ?? הרבה דברים ניראה לי שאין בהם טעם מה זאת התופעה שאני זורקת כל דבר וכשאני רוצה להיתגנדר ולהיראות יפה [לא קשור להגינה ] מייד יש בי תחושה מוזרה ששוב אני שואלת את עצמי "בישביל מה " היתי שמחה ליראות הסבר או תאוריה למצב מה מוביל ולמה מה כידי לעשות כדי לשנות