חרדות קשות

אני בת 41 נשואה + ילדה בת 7. אני מוגדרת מאז שאני זוכרת את עצמי כטיפוס חרדתי ופחדן ביותר (לא אובחנתי מקצועית בעניין, אבל אני מספיק אינטיליגנטית להבין את המצב וכמו-כן הסובבים אותי טוענים שכך המצב). לאחרונה מסיבות שלא ברורות לי (במשך 4 חודשים אחרונים המצב החמיר. כל מה שהיה עד היום נהיה קיצוני יותר וקשה יותר.
כל היום אני מתעסקת במחשבה על מחלות ופחד ממוות. כל מחלה של מישהו שאני שומעת או קוראת מייד אני חושבת שחלילה גם לי יש את זה. אני טיפוס די עצבני וחסרת שקט נפשי
(עניין של טיפוס). לאחרונה החלו לי גם תופעות גופניות שאולי קשורות במצב הסטרס התמידי שאני שרוייה בו. החלו לי סחרחורות ונימולים שונים ותחושת מעין ריחוף וחוסר יציבות בגוף, כולל בכי רב וכל מיני דברים שמטרידים אותי (אפילו פוחדת להכנס להריון שני, כי פוחדת שזה יהיה כרוך באישפוז של שמירת הריון). עשיתי בדיקות דם מקיפות+סי.טי מוח+דופלר עורקי צוואר ובדיקות עיניים והכל יצא תקין. אך אני כמו שאני אף פעם לא מאמינה לרופאים והדאגה הבלתי נגמרת עדיין מכרסמת בי למרות שאני יודעת שדאגה רבה יותר מכניסה את הגוף לסטרס קשה יותר והתופעות מחמירות לי, אבל אני פחדנית ללכת לרופאים להמשך בירור אם בכלל צריך. הרופאת משפחה שלי טוענת שהכל על רקע נפשי.
כל התחושת כאילו סחרחורת והעייפות הרבה והרעדים בכל הגוף והבכי והפחדים זה רק על רקע נפשי והמליצה לי להתחיל לקחת קסנקס XR במינון 0.5 מ"ג כדור אחד ביום.
אני לוקחת כבר 10 ימים, אך לא יכולה להגיד שזה מחולל פלאים אצלי.
מבקשת להתייעץ: האם נראה שכל התופעות שאני מתארת אכן קשורות למצב נפשי וחרדתי?
מה נייתן לקחת חוץ מקסנקס?
לא מעוניינת להתחיל בטיפול פסיכיאטרי כי אני עובדת בבית חולים (מזכירה) ולא רוצה שזה יהווה לי כתם, כי חשבתי כבר מספר פעמים לפנות לפסיכיאטרית של ביה"ח לייעוץ.
איך יוצאים ממצב זה? האם זה דכאון או סתם חרדה קשה?

אשמח לתשובה מרגיעה (אם בכלל ניתן להרגיע טיפוס נוירוטי כמוני)