אבא שלי במצוקה נפשית ואני זקוק לעזר

אני מצטער אם זה יהיה קצת ארוך אבל אני מאוד אודה על ההשקעה - אני ממש אבוד.

אמא שלי טוענת שיש לאבא שלי (בן 54) OCD. אין לי מושג אם הובחן ככזה או לא. מדובר על תקופה ארוכה - היא מספרת לי סיפורים מלפני 30 שנה.
ההורים שלי גרושים, אך לאחרונה עברו להתגורר יחד מסיבות כלכליות. עד לאחרונה אבא שלי גר לבדו בדירה שהוא שכר.
לפני כשבוע אבא שלי נסע לאילת (לפתע) למשך שבוע תוך שהוא אומר שזה כדי להירגע. יש לציין שאמא שלי סיפרה לי שזהו דפוס קבוע אצלו - הוא אומר שהוא "צריך מעט מנוחה ואז הכל יסתדר". כשהוא חזר הוא היה במצב גרוע מאוד. אני לא יודע בדיוק, רק מאמא שלי, שכן אני לא גר בבית. הוא סיפר לה בין השאר שהוא שיקר לה בקשר לטיפול שהוא הלך אליו - הוא טען במשך חודש-חודשיים שהוא מטופל אצל מישהו - והוא שיקר בעניין הזה. אמא שלי הביאה לידי כך שהם הלכו יחד למטפל. המטפל הזה אמר לו שהוא צריך ללכת לפסיכיאטר מסוים (לא ידוע לי השם שלו אבל אמא שלי אמרה שזה מישהו ששלחו אותו אליו גם מלפני הרבה מאוד שנים) וכן למוסד מטפל מסוים (לא ידוע לי איזה) - המוסד הזה ביקש שימלא כמה טפסים.

היום אבא שלי אמר שהוא רוצה לעזוב את הבית (לחזור לדירה שהוא גר בה מקודם) לכמה שבועות שכן עכשיו הוא יודע מה הבעיה ואין לו ספק שיוכל לטפל בזה. הוא מסרב למלא את הטפסים שהמוסד ביקש ממנו וכן הוא טען שאותו פסיכיאטר לא היה זמין היום והוא יוכל לנסות רק מחר אחה"צ (לי זה נשמע לא אמין - מחר חמישי ואחרי הצהרים הכל יהיה סגור).

לדעתי אין בזה דבר כל כך רע שהוא יעזוב את הבית משום שאין לי ספק שעצם המצאותו שוב איתנו מלחיצה אותו (לקח לו חודשיים עד שהוא עבר בפועל לבית). אבל אין לי ספק שגם לבד שם הוא לא יעשה כלום בנוגע למחלה. אין לי מושג מה לעשות - ללחוץ עליו למלא את הטפסים? להתעקש איתו שלא יעזוב את הבית? - יש לציין שהוא עקשן בצורה יוצאת דופן, מניפולטיבי ובאמת מאמין שהוא יודע איך לפתור את הבעיה שמלווה אותו כבר 30 שנה.

אני מאוד אודה על עצה טובה. תודה!

ועכשיו לגביי:
אני ממוטט נפשית מכל הסיפור הזה. אני תלוי לחלוטין בו מבחינה כלכלית (עד עכשיו לא הייתה שום בעיה - הוא עבד והרוויח יפה - בעבודה לא מסודרת - הוא עזב מלפני שנים עבודה בחברת הייטק עקב לחץ. מאז שנסע לאילת - כבר שבועיים - שהוא אינו עובד כלל). אני סטודנט, בן 26, שלא עובד מפאת הלימודים שמכסים את רוב שעות היממה שלי. אני נמצא כרגע בשיא תקופת המבחנים שלא תיגמר ותעלה על תחילת הסמסטר. הלחץ מהלימודים מחסל אותי ואין באופק עוד רגע של מנוחה. אמא שלי כבר לא מסוגלת כמעט לטפל בזה (היא התמוטטה לי בטלפון) וביקשה ממני שאעשה משהו. זה רק מוסיף על פחדים קודמים ביחס למה שאני עושה כרגע (הלימודים) ועכשיו יש גם אי וודאות כלכלית. אני חי כרגע בתחושה שאין לי אדמה מתחת לרגליים, אוחז בשרכים אחרונים תוך כדי שאני שוקע אל תוך החול.

תודה על ההקשבה,
Nexus