הפסקת הטיפול:פסי דחוף

שלום,
צרכתי במשך מס' חודשים תרופה שלא גרמה לי להטבה בנושא הסרטים מהם אני סובל.(אוסידי) הרגשתי רע מאד ובעיצה אחת עם הפסיכאטר התחלתי לרדת במינון עד להפסקה מוחלטת. קיבלתי ממנו מרשם אחר לתרופה שונה מאותו סוג.

אחרי מחשבות מרובות ושעורי בית שעשיתי, החלטתי להפסיק את הטיפול התרופתי לתמיד ולכן אני לא מתכוון לצרוך את התרופה החדשה.

מאז הפסקת התרופה אני עובר "ג ה י נ ו ם" מבחינה פיזית. עייפות, חולשה, סחרחורות.
הרצון היחיד שלי היא להתנקות מהתרופה וזה הכל. אני מבין שזה חלק מתהליך גמילה שאני צריך לעבור עד שהגוף יחזור לעצמו. הבנתי כי לצערי זה עלול להמשך תקופה ארוכה.

1. מה הדרך הטובה ביותר לעשות זאת, להתנקות?
2. האם מחובתי ליידע את הפסיכיאטר בהחלטתי לא להמשיך לתרופה הבאה או שאינני חייב לו דבר בעצם הפסקה מוחלטת של התרופה הראשונה שנתן לי.

הערה אליכם הפסיכיאטרים: אולי אני חי בסרט אבל אותי חינכו שלפני שכל אחד עוסק במקצוע שלו קודם כל עליו להיות בנאדם. מאז סיום לקיחת התרופה, אני מרגיש רע מאד מבחינה פיזית ואני מקווה מאד שזה לא יתפתח גם לפן הנפשי .
הפסיכאטר שלי מודע למצבי.
לא מתקשרים למטופל שסובל למרות ששומעים מאותו מטופל מספר פעמים כי הוא עובר "גיהנום" ודורשים בשלומו? לא מבררים את מצבו? היכן האחריות? האם כל אחד מהמטופלים הוא ת.ז שמשלם לאותו פסיכיאטר מאות שקלים לפגישה? היכן היחס האלמנטרי למטופל?
הרי אתם הפסכיאטרים לא נותנים לנו אופטלגין או אקמול! אל תשכחו את זה...

אם אתם חושבים אחרת ממני, אשמח לשמוע הסבר הגיוני להתנהגות כזו.
הסובבים אותי ואני המומים מהיחס, עצבנים מהמצב ובעיקר מקווים שארגיש טוב.

אשמח לקבל תשובות לשאלותיי,

אלי