depersonal ו-derealization

שלום רב
אני בן 35, בריא בד"כ ללא עבר של מחלות נפשיות אצלי או במשפחה. אני בד"כ רגוע ולא סובל מלחץ בעבודה או בחיי האישיים.לא עברתי פגיעות ראש או חוויות טראומטיות בחיים.לעולם לא עישנתי ולעולם לא לקחתי סמים וגם לא שותה אלכוהול.
לפני כחודשיים התחלתי לסבול מתופעה מאוד מוזרה שבה אני מרגיש שכאילו אני לא מחובר לעצמי, כאילו אני אדם זר לעצמי. כשאני מסתכל בראי אני כאילו רואה אדם אחר. גם כשאנשים מדברים אליי, אני מודע לחלוטין לסביבה ומגיב אליה , אך יש מן תפיסה שונה של המציאות.
בנוסף לכך שמתי לב שיש לי ירידה של היכולות המנטאליות שלי, כולל הבעה בע"פ, בכתב וגם קצת בקריאה, יש לי מצבי רוח משתנים, אני נוטה להתעצבן יותר בקלות ונמצא יותר בדיכאון, נהייתי יותר אדיש לסביבה ולסובבים אותי,זה נראה כאילו אני לא מסוגל להביע רגשות. אני משתדל לא לצאת מהבית (אם כי אני כן יוצא כשאני חייב לעשות סידורים או ללכת לעבודה). אני אוכל כרגיל , ישן טוב ולא מתעורר בלילה.
בדקתי באינטרנט ומצאתי שתופעות של -depersonalization ו-derealization יכולות להסביר בצורה נאותה את מצבי. אני חייב לציין שאני סובל מהתופעות הללו בכל שעות היום, אין לי אפיזודות חולפות, זה תמיד קיים, לפעמים זה סביל ולפעמים לא. אני מרגיע את עצמי בכך שאני אומר לעצמי שזה לא מסוכן והתחושות הן לא אמיתיות
הייתי בבדיקה אצל נוירולוג בכיר אשר לא מצא שום סימן לאיזושהי פגיעה נוירולוגית, אך שלח אותי לבדיקת CT ו-EEG לכל מקרה, בדיקות שאני אמור לעבור בשבוע הבא.
רציתי לדעת אם התופעות שתיארתי למעלה יכולות להיות מוסברות ע"י דפרסונליזציה ודראליזציה, כולל שינויי מצב הרוח, הדיכאון, העצבנות העלייה באדישות לסביבה והירידה בכושר המנטאלי?
האם זה הגיוני שאדם בן 35 ללא עבר נפשי וללא שום חוויה טראומטית יסבול מ-depersonalization ו-derealization?
במידה ואין הסבר פיזיולוגי לתופעות הללו, כיצד ניתן לטפל בזה מבחינה פסיכולוגית-פסיכיאטרית? האם ישנן תרופות שיכולות לעזור?
קראתי גם שחוסר שינה ושתיית קפאין מגבירים את התחושות הללו, האם זה נכון? האם יש מאכלים מסויימים או תרגילים שניתן לבצע על מנת להקל על התופעות?

תודה רבה