תסמיניים שליליים

ערב טוב לך ד''ר בשנה האחרונה אני עד לנפילה איטית ומתמשכת של כמעט כול אספקט בחיי

למרות שאני לוקח טיפול תרופתי אני מאובחן כסכיזופרן הסוג השני הסימפלקס שברור שבתמונה הגדולה יותר קשה מהתסמינים החייביים שהיו מעט מאוד לא משהו שהיה מצריך אישפוז.



אני מרגיש ירדה קוגנטיבית בקשב וריכוז איבדתי כמעט לחלוטין את העיניין בדברים שעשיתי פעם כמו ספורט קריאה כתיבה קשרים חברתיים ועוד.. בנוסף הרגש כמעט ולא קיים אצלי בטח שלא אושר שמחה אולי דיכאון יש לי אחת לכמה ימים בגלל המודעות שאני רואה שמצבי מידרדר אל מול עיניי הרבה דברים אני לא מצליח להבין מה רוצים ממני לוקח קצת יותר זמן למרות שהייתי מאוד חד בעבר.

אוצר המילים שלי הצתמצם עקב כול זה וקשה לי לדמות ולהשוות דברים שהיו פעם קלים והרבה פעמיים אני נשאר הממום ותקוע כמו בלאק האוט בלי מילים בפי. והזיכרון כמה שניסית להילחם עליו ולשמר אותו לא הצלחתי וזה הדבר הכי קשה אצלי כי כבר חזיתי את הבעייה כבר באיבוד קשב וריכוז.

פעם בכמה זמן יש לי פריבלגיה להיזכר בחיי לפני ההחמרה הזאת חיים תוססים ובעיקר אני זוכר את הסקרנות הבוערת לחשוב ובעיקר ביוזמה האישית. כואב לי מאוד וצר לי שזה פשוט נושר עם כול ניסיון חיי...



לשאלתי ד''ר כפי שאתה שם לב יש לי מודעות למצב (מה שלא עוזר אפילו פוגע) איך איך אני יוצא מזה איך אני נלחם בתסמינים האלו בתקווה לשקם לפחות קצת את מצבי? בנוסף לטיפול כוונתי האם יש עוד דברים שאני יכול לעשות שיועילו אולי ספורט ואיזה עוד אלטרנטיבות ודרכים יש כדי להילחם ולתת קונטרה להחמרה ולתסמינים?



דבר אחד חיובי יש במצבי בעקבות הניתוק הרגשי אני לא חרד ואין כבר פחדים ופרנויות וספיקולציות על אנשים והחרדה החברתית הקשה מאוד שהייתה לי נעלמה כאילו לא הייתה ולכן אני מסוגל לעבוד וכרגע אני עובד... האדישות כנראה מוציאה ממני דברים שלא הייתי מסוגל לעשות.. אך עדיין מתגעגע לאישיות הכריזמתי עם חוש ההומור והרגש ... לא יודע מה יוליד יום ומה העתיד נלחם בכול הכוח עד שייגמר..