הזיות בעיקר...

שלום ד"ר,
אני בת 22 ותמיד הרגיז אותי שאמא שלי חושבת בקול. כמו שאנשים מתייעצים עם עצמם בלב כשיש התלבטות, אז היא עושה את זה בקול, במונולוג או בדיאלוג. היא מודעת לכך אבל לא רוצה לשנות דבר, זה מרגיז, אבל למדתי לחיות עם זה. לאחרונה זה יותר ויותר מעצבן, אבל אני שומרת את העצבים האלה בפנים והתפתח אצלי דיכאון. אולי לא רק בגלל זה. בנוסף, הפסקתי להרגיש. הכל נראה לי תפל ואין לא שמחה ולא עצב. בנוסף, יש לי הזיות: בראיה הצדדית אני לפעמים רואה צללים של יצורים וזה מפחיד אותי, וכשאני לא רואה אותם, אז אני מרגישה אותם! אני יודעת שהם תמיד שם - מאחוריי, רוצים לעשות לי משהו. לפעמים אני רואה צל זז בפתאומיות מול עיני כשאני מזיזה את הראש, וגם אני נורא התחלתי לפחד מחושך. אני לא מטומטמת ומבינה שאין שום יצורים ושום צללים או צלילים, אבל ככל שניסיתי להוציא את כל השטויות האלה מהראש, כך הם גברו.
רופא משפחה נתן לי רמוטיב לפני מספר ימים.

האם אני צריכה לפנות לפסיכיאטר בגיל כה צעיר, או שהכל יעבור בגלל התרופה? אודה מאוד להתייחסות.