נפשי אינה יודעת נחת.

לפני כשנתיים ימים ניתן לי מירשם לציפרלקס, זאת בעקבות שינה טרופה שהשפיעה באופן ישיר על תפקודי הכללי. מחשבתי לא ידעה פסק, ומצאתי את עצמי חושב באופן כפייתי במהלך הלילה על אירועי היום יום.

הכדור ניטל במשך כשנה וחצי וסייע באופן חלקי בפיתרון הבעיה.
לפני כחצי שנה,בעקבות כניסה של בת זוג לחיי, לא יכולתי לשאת עוד את המחיר המשני שמשולם בשל נטילת הכדור : ירידה ממשית ברמת הדחף המיני, שהעיבה ב על האפשרות לנהל קשר זוגי מספק.
את הפסקת השימוש ביצעתי שלא באופן הדרגתי, כי אם באופן מוחלט.

ההשפעה של היעדר נטילת הכדור, כמו גם קרוב לוודאי של האופן בו הפסקתי ליטול אותו - נראתה מייד: חוויתי ירידה דרמטית במפלס הרוח, על גבול הדיכאון.
נוסף על כן, התעורר קושי ממשי לדבר ברהיטות , חוסר יכולת להתרכז ואף תחושה כי הקריאה שלי הפכה "למרפרפת". המילים שנקראות אינן עוברות עיבוד ונשארות בגדר אותיות על הדף

בעקבות כך, פניתי שוב לרופאה שרשמה לי IXEL, במינון של 25מ"ג ליום, בתקווה כי הכדור יחזיר לי את הבהירות המחשבתית שלי ולא יפגע באופן אנוש בחיי המין שלי.

לצערי הרב , אני חווה היום תחושת אובדן קשה מנשוא של היכולת לנסח בבהירות את דברי. המחשבה שלי מעורפלת מאוד, קשה לי לקרוא טקסטים מורכבים ונוצרה תחושה של ירידה דרסטית בכישורי הקוגניטיביים. אני מתקשה לחשב, המחשבה מבולבלת ואני נוטה לשכוח דברים. כמו כן, הלסת שלי "נתפסת", אני חש לחיצות עזות של חלקה העליון של הלסת על חלקה התחתון.


ההשפעה הישירה של האמור מעלה מורגשת היטב, אני חש דיכאון עז נוכח האובדן של יכולותיי ונפשי אינה יודעת מנוח.

שאלתי היא האם יש קשר ישיר בין האופן בו הפסקתי ליטול את הכדור לבין תחושותיי, בגדר האם מדובר בתופעת לוואי?

איני טיפוס דיכאוני אולם תחושת האובדן שאני חש מדרדרת אותי לאט אבל בטוח לעבר תהום , ממנה אני חושש כי אתקשה להיחלץ.

אנא סיוע. דחוף.