בקשת עזרה מקצועית

שלום רב,
הנני מאובחנת כ4 שנים כסובלת acute reaction to stress . recurrence depressive episode moderate. personality disorder NOS.
מטופלת בסרוקסט + מודאל, וב3 חודשים האחרונים הוסיפו לי טופאמקס + ויפאקס במינון יחסית נמוך שאמור לעלות.
כרגע אני נמצאת בתוך "משבר" שנמשך מעל שבוע, בו הספקתי להתפטר מהעבודה, לעשות תאונת דרכים קלה, ובשאר הזמן לא לצאת מהמיטה. קדמו לכך מספר חודשים שהכל היה בסדר גמור. אני בת 31, רווקה. גרה בבית קטן ליד ההורים כי איני מסוגלת להתמודד לבד עד עתה. מספר הימים האחרונים היו לי קשים במיוחד, מלוויים בבכי רצוף (בשעות בהן הייתי ערה) חוסר אכילה מוחלט, חוסר סבלנות לכל דבר ושינה מרובה. (כמעט 20 שעות ביום) התפטרתי (יותר נכון גרמתי לפיטוריי) ללא סיבה מוצדקת, פשוט כי לא יכולתי לצאת לעבודה יותר. אני לא רוצה לעבוד כרגע. אני לא רוצה לעשות דבר כרגע. מפחדת לנהוג. ודי מפחדת לצאת מהבית כשאני חושבת על זה. מלוות אותי כל הזמן תחושות והרגשות של בילבול, מצד אחד אני רוצה לחזור להרגיש טוב כמו עד לפני שבוע וקצת ומצד שני אני מרגישה שאין לי יכולת להרים את הגוף שלי. הראש שלי מאד מבולבל. המחשבות שלי מאד מבולבלות. לוקח לי הרבה זמן לכתוב גם את המכתב הזה. ולהישמע הגיונית. חשבתי הרבה על המוות בימים האחרונים, ועל להרוג אותי, מצד אחד המחשבה מעוררת בי המון פחד, ואני לא מאמינה שיש לי את האומץ לעשות את זה, ומצד שני, יש משהו מאד שליו במחשבה הזו. כי אולי כך כל מי שסביבי יפסיק לסבול כל כך ולכעוס כל כך בגלל המצב שלי. אבל אני לא רוצה לעשות כלום כי אני מאד מבולבלת.
הפסיכאטר שלי בפגישה איתו לפני יומיים רק אמר לי שאני אהיה בסדר, והגדיל לי את המינון של הויפאקס והטופמקס, ואמר לי שלא מתאים לי לבכות כל כך. וניסה מאד להראות לי שיש טעם להכל. אני לא מצליחה למצוא שום דבר. והכי לא אותי.
ואני לא יודעת מה לעשות הלאה. חשבתי ללכת לבית חולים.
ואז נכנסתי לכאן, אז חשבתי לכתוב ולבקש עזרה ממכם.
אני אשמח לתשובה מכם במהרה. בנתיים אני לא עושה כלום.
תודה רבה ושבת שלום
קרן