הפרעת אישיות-נרקיסיזם

7. חשבי על ביתך השנייה. האם היא מאובנחת גם כן בהפרעה זו או אחרת? מהו מצבה הרגשי?- זכרי שהיית והינך עדיין אמא טובה. עצם זה שאת קוראת עושה ומתעניינת ועצם זה שביתך השניה-סביר להניח ולפי מה שהבנתי- לא לוקה בהפרעה פסיכיאטרית כזו או אחרת (גם אם קלה) מוכיחה שזה לא רקתפקודך. אולי גם תפקוד האב? אולי משהו ביוכימי במח? אולי פוטנציאל גופני ונפשי מולד? נתונים בסיסיים וכו'. זכרי שיש לזה טיפול. זכרי שאת אמא טובה ואמרי שאת מתאמצת ופעלי כאחת שמתאמצת.
8. ולא פחות חשוב: שמרי על כוחותייך. נשמי, התקלחי, הרגעי, עשי מה שעושה לך טוב. נסי לא להטריד את עצמך. השתדלי להיית עסוקה או לבצע פעילות גופנית כשהמחשבות נורא מטרידות או כשאת מרגישה על הקצה. לכי לישון אפילו,לפעמים זה עוזר. חשוב מאוד להתייחס ל1 שלי,לקבל הכוונה מבעל מקצוע ולא לוותר.
9. זכרי כי ביתך יכולה להיות אדם מקסים ללא קשר להפרעת האישיות שלה ושאישיות זה מכלול דפוסים חוויות רגשות ומעשים שניתנים כן לשינוי או הגמשה או הקלה או ריפוי ושיש לזה טיפול ושזה לא סוף העולם. צוותי גם את בני המשפחה לטיפול במצב בצורה שתיראה משפחתית ואנושית והרמונית ושלווה ולא מכנית

1. לקחת ייעוץ אצל פסיכולוג או עו"ס קליני, או אצל פסיכיאטר שהוא גם פסיכותרפיסט או שיש לו קצת סבלנות. אפשר גם פסיכיאטר או המטפל שאיבחן אתבתך.
2. לדבר עם ביתך על הדברים, על מה שהיא מרגישה.
3. להמשיך לשתף את הבעל,יש לו תפקיד בתור בעל ובתור אבא. לא לערב את ילדותייך באשמה ובחרטות.
4. נסי להחליף הן רגשית\פסיכולוגית ומנטלית וגם מילולית\פיזית ואמרי בקול רם וברור: "אני חשה אחריות (לא אשמה) וזה טבעי". "אני רוצה לשנות את תחושת האשמה והחרטה שלי." הצהרות חיוביות מאוד טובות לכינון ולחלחול פנימה לתודעה ולתת מודע ולנפש.
5. יכול להיות שתשקלי טיפול רגשי או פסיכולוגי בעצמך אפילו קצר טווח על מנת לדעת מעבר לייעוץ-כדי "לאכול" את זה?כיצד להתמודד?
6. שום דבר קיצוני בחיים ולא מאוזן הוא לא טוב. אני לא בעל מקצוע ולא רופא או מטפל בתחום ב.הנפש (אעפ"י שהתחום מאוד מאוד מאוד מעניין ומסקרן אותי ואני מחובר אליו במידות מסויימות [וקצת לא נכונותלצערי.. חחח]) - לא לתת פיצוי יתר, כי
זה מוזר. זה מרגיש מוזר. זה לא נכון. זה מגביר אצלך את תחושות האשמה והחרטה עד לכדי פחד ממשי ומזכיר את העבר ואת שאולי לא היית מספיק טובה בשבילה.
בנוסף, זה לא נכון כי זה מעבר חד וקיצוני מידי. עוד משהו - פיצוי יתר לא טוב לאף אחד, בשום גיל, בשום מעמד, בשום סטטוס, ולא משנה מהי האבחנה או המצב הרגשי. צריך ללמוד וגם ללמד גבולות ואיזון בכל התחומים. לא משנה אם יש לה הפרעת אישיות כזו או אחרת.צריךלהתחשב, לגלות רגישות, למצוא את מקום החיבור שלנו לזה, אבל עדיין להציב גבולות, לחנך, לא להטיף מידי, לקרוא על ההפרעה ולהבין כיצד להתייחס ומה שבטוח לא לתת פיצוי יתר- היא גם עלולה להתרגל לזה וגם לנצל את זה וזה מעגל קסמים שגורר תחושות ומחשבות ומעשים לא נעימים.להימנע!