התנהגות מוזרה:

אני בת 39 נשואה ואם לשלושה ילדים,
עובדת במשרה מכובדת , מתמידה מאד בעבודה.
מזה שנים, מילדות אני מדברת לעצמי. במילמולים
לא הייתי מודעת בכלל לתופעה (חוץ מהערות בודדות בשנות ילדותי מצד אחותי) עד שבעלי הסב את תשומת ליבי לכך.
הוא טוען שבכל פעם שזה קורה אני ניראית כעוסה ומלמלת בקול. אני אפילו לא זוכרת מה מילמלתי.
בנוסף , יש לי , שנים, עולם דמיוני משלי, במקביל לחיים האמיתיים שאני מנהלת. (חיים נורמליים מאד).
יש לי חבר , אני "מכירה " ממש את המשפחה שלו אחד לאחד. את החברים שלו. הכל פרי דמיוני.בכל סיטואצייה בחיים שלי, לפעמים קורה שאני נודדת לעולם הדמיוני וממש "חווה" דברים בדמיון.
אני מדמיינת שאני עוזבת את העבודה, מתחתנת איתו. ו זה הכל בדמיון. זה מלווה אותי ברמה היומיומית. בכל רגע ורגע.
אני סובלת גם ממצבי רוח קיצוניים, אני יכולה לחוות דיכאונות ולחשוב שאין טעם לחיים , וברגע אחר אני עם מצב רוח מרומם וביטחון עצמי. הדכאונות בעבא היו הרבה יותר משמעותיים , אף ניסיתי להתאבד פעם , מאז שיש לי ילדים המצב השתפר מאד.
יש לציין שאני אמא מסורה מאד.
כל התופעות שציינתי, האם הן קשורות אחת בשנייה?
תודה ויום נעים,
שירה.