אובחנתי כבעלת אישיות גבולית.

אני עובדת בדוכנים של יוצרים הזדמנות למעלה משנה . אני לא מסוגלת לקחת ימי חופש ללכת לטיפולי שינים.כל פעם שאני מבקשת יום חופש האחראית על סידור המשמרות מסרבת לי. ואני במילא לא מאושרת שם ודיי מתעבת אותה ואת כמעט כולם בעבודה הזאת והמשכורת היא אפסית.
וגם דיי שונאת את העבודה. אני אמורה לגשת לוועדה רפואית בקרוב מאוד לקבלת אישור המשך סל שיקום.מה עליי להגיד להם מאחר ואין לי בכלל אמון בבני אדם . ולכן גם סרבתי להמשך פגישות עם העוסי"ת מ"אנוש" שהופניתי אליה. וגם לא יכולתי לסבול שום אם בית שהרגשתי שגם היא כמו העוסי"ת מתעלקות עליי ואין לי כמעט תועלת מהם בעיקר האם בית . בעבר הייתי שנים רבות בטיפולים פסיכולוגיים שלא עזרו לי בכלום , נהפןך הוא רק הרסו לי את החיים. הפסיכולוגית הפרטית וגם הראשונה שלי שהייתי אצלה כ 8 שנים רק ניצלה אותי כשהרגשתי שאני עומדת למות ממנה עזבתי אותה .טוב, אין לי כוחות להמשיך ולפרט. ,אנא , אימרו לי איך להתמודד עם תחושת הריקנות, החוסר תכלית ,הרצון למות , הדיכאון, והתחושה שאני זבל ואפס שאני חיה בה .החלום הכי "רטוב" שלי זה שאני אלך לישון ולא אקום יותר. אני לוקחת כ 6 שנים או יותר 2-3 אדרונקס ו 2-3 רסיטל ביום.2-3לוריוון ו 1 נוקטורנו בליילה.האם ממולץ לי להוסיף תרופות כלשהן? או האם יש טיפול פסיכולוגי שיכול לעזור לי לצאת לצאת מהדיכאון לשקם את הדימוי והביטחון העצמי לי ואיזו עזרה לבקש כדי שאצליח ללכת לטיפול שיניים שאני דוחה כ שנים 16?אנא,תשובתכם הדחופה.אלף תודות.