סכיזופרניה

היי אלקה
בתור אחת שמקבלת ב.לאומי מגיל 21 אני יכולה לענות על כמה שאלות בע"מ כמובן:
1. כן מי שלוקה בסכיזופרניה מעל גיל 18 רשאי לקבל קיצבה.
2. הסכום לא זהה לכל חולה,תלוי במשך האיפיונים הקליניים,בחומרה והכי חשוב האם ביכולתו לעבוד בשוק החופשי ולהשתכר. אם בוועדה שלהם בדקו את המטופל וקבעו שמגיע לו הקיצבה החודשית תיקבע לפי מס' האחוזים שנותנים לו והיא יכולה להשתנות בהמשך לפי אופי המחלה: אם היא יציבה-ז"א אין שינוי לטובה אפשר לערער ואם המצב משתפר הם רשאים להוריד, אין מה לפחד כי יצא חוק חדש שמעודד תעסוקה בחצי משרה.
3. מניסויני הטוב והלא טוב (לי יש משהו כמו סכיזואפקטיב) הקיצבה יכולה להימשך כל החיים. אבל נו אז מה??? אני מכירה כמה אנשים שמקבלים כסף שמגיע להם מהמדינה למה לא לבקש? זו לא בושה. גם אני לא קיבלתי 3 שנים כי התביישתי והיום אני בסדר גמור זה עוזר רבות.
מקווה ששפכתי קצת אור

בהחלט כן!!!

ניתן לצאת ממחלות נפש. פשוט אסור להאמין לרופאים שזו "מחלה כרונית", זה נובע משיקולים אינטרסטיים של חברות התרופות.

סכיזופרניה מטופלת ע"י תרופות אנטי-פסיכוטיות שיש להן תופעות לוואי קשות. אחת מהן היא עייפות נוראית.הפסיכיאטרים מסבירים את העייפות הזו כ"סימפטום שלילי של המחלה".

אני זרקתי את התרופות האלה, ובזכות זה מצבי תקין. חזרתי לתפקד ואני עובד במשרה מלאה בהייטק, וגם הקמתי משפחה.

כל טוב.
שמוליק.

תיאורyית, אבחנה של סכיזופרניה מאפשרת קבלת קצבת נכות נפשית ואף סל שיקום (מעל 40% ).
אחוזי הנכות תלויה ברמת הפגיעה התפקודית ועוד.
יש לברר זאת מול עו'ס.

שלום רב!
מה הוא אחוז הנכות הנפשית המירבי שאפשר לקבל עם ההאבחנה של הפרעת אישיות גבולית,התקפי חרדה ,הפרעת כושר וריכוז והפרעות אכילה במידה וכושר העבודה נאבד לגמרי(לא עבדתי בשום מקום עבודה יותר מחודש חודשיים) וכעט אני לא עובדת בכלל כבר 4 שנים..לכמה אחוזים אני זכאית?

שלום רב
אני רווק בן 39 גר לבד בדירתי הפרטיית ולא יכול להתקיים מהקיצבה יש לי שאלה באמת בנושא של התקיימות חברתית בכבוד

שלום ואסם.

אכן, לא ניתן לעמוד במעמסה הכלכלית במגורים לבד, אלא אם כן ישנה עבודה נורמלית שמאפשרת זאת.

ניתן לגור אולי עם שותפים, אבל יהיה קשה למצוא שותפים נורמטיביים...

יש כאן איזה מעגל קסמים שלא ניתן לצאת ממנו:

גם מי שמצליח להתגבר על שטיפת המוח בבית החולים בדבר הנחיצות של התרופות, לא יכול לחזור מייד לתיפקוד תקין, שכן צריך לטפל במרכיב הפסיכולוגי, וצריך גם לתת לגוף להשתחרר מהתרופות ומתופעות הלוואי שלהן שאינן מאפשרות לתפקד.

אז אין ברירה וצריך להסתדר במסגרות הקיימות שמחייבות לקחת תרופות על פי המלצת הרופא המטפל, ולהנציח את הבעייה מבלי לאפשר למשתקם לבחור בשיקום המבוסס בעיקר על טיפול במרכיב הפסיכולוגי שיכול באמת לשקם.

פשוט, לא רוצים לשקם. רוצים שה"פסיכים" האלה לא יפריעו לחברה הנורמטיבית...

שמוליק.

צר לי להביא לך מידע בדבר הנכה הבגיר שמקבל גג 2400 שח אם הוא 100 אחוז אי כושר, לצערי עד גיל קצבת הזיקנה ואז הוא יחליט מה הוא מעדיף ואיזה מהן גבוהה יותר, אכן נכה כזה נגזר עליו לחיות בעוני ולו רק בגלל ההוצאות המיוחדות שלו ולא פעם הוא גם רעב ואני פוגשת כמה כמוהם בדיור מוגן או בהוסטל, אין מי שישמיע את קולם אין להם פנסיות וגם משפחותיהם לא משמיעים קולם מחשש לקיטלוג ולהתרחקות החברה מהם, אם התמזל מזלו והוא עובד אז יפריש קצת לפנסיה אך אם מגיע לסכום העולה על 5,5 אלף ברוטו יאלץ לשלם חצי מהקיצבה ואז גם יקראו לו בתום 36 חודש לוועדה חדשה, ושוב מתחיל הסיוט, כי כך קבע חוק לרון, לכן עליו להשתכר לא יותר מאשר 5,3 ואז הוא מחוסן מפני וועדה חדשה, אין מה לעשות אטימות אטימות אטימות עד שבן אדם ימות, לכן צריך להיות פגוע נפש עם גב כלכלי או שיתאמן בהושטת יד כנזקק,,,,,,,,,,,,,,,