כאנאביס

שלום,
אתם יכולים לקרוא לי א' ואני בת 20 בחודש הבא
עברו עלי חיים לא קלים.
לצד התקפים חוזרים של כאבי בטן מאד חזקים והתסמינים שמסביב (הקאות, שלשולים, חוסר תפקוד) מאז גיל מאד צעיר ועד היום, שהסיבה להם מעולם לא נמצאה, גם המצב הנפשי שלי היה מאז ומתמיד על הפנים והגיע לנקודת משבר כשלפני שנה וחצי נפטר אדם שהיה מאד חשוב לי.
ניסיתי עשרות תרופות, עשרות דיאטות, עשרות פסיכולוגים, עובדים סוציאלים ופסיכיאטרים, אבל הן המצב הנפשי והן הבריאותי המשיכו להידרדר.
באיזשהו שלב אמרתי דיי, אני לא מוכנה לשתות עוד תרופות שיגרמו לי לתופעות לוואי קשות והתמכרויות, אני אתגבר על זה לבד ועם קצת תמיכה מהאנשים שחשובים לי, ובדיוק באותה התקופה נכנסתי להיריון לא מתוכנן וזה היה כמו להתחיל חיים חדשים, סיבה נוספת, חזקה מכולן, להתמודד עם עצמי.
כמובן שיש לי קווי אופי שהיה לי קשה להיפטר מהם כמו חרדה חברתית, רגישות יתר, נטייה לדכאונות יותר מאשר אחרים, אבל התמודדתי יפה, עד שכמה חודשים אחרי הלידה הכל חזר בבת אחת בעקבות לחצים מאד חזקים שנאלצתי לעבור בגלל הילדה, המפקד של בעלי בצבא וחמותי.
אז בעלי הציע משהו שהציע זמן רב קודם לכן, לנסות כאנאביס.
הוא הסביר לי את הנקודת מבט שלו על כך שזה צמח טבעי, שהשתמשו בו במשך אלפי שנים למטרות שונות והראה לי מחקרים ונקודות מבט על כך שהצמח עוזר במקרים מסוימים.
ניסיתי.
לא עוד כאב, לא עוד תסמינים, לא עוד עייפות, לחץ או חרדות, פתאום יכולתי לתפקד, להרגיש שאני תורמת לעצמי, לבעלי ולילדה, הרגשתי כאילו חזרתי לאחת התקופות הטובות שלי לפני שנים רבות!
פעם בשבוע אחד, פעם נוספת בשבוע אחרי, התחלתי להיזכר בהרגשת הקלילות הזאת כשאין לחץ פיזי או נפשי, התחלתי לתפקד גם בלי ההשפעה של הכאנאביס.
אני אדם שמאד מפחד מהתמכרויות, עשיתי שטויות רבות בהיותי צעירה, שכללו סיגריות ואפילו גז מזגנים, אבל ברגע שהרגשתי שזה חוצה את הגבול ולוחץ עלי לקחת עוד, תמיד נבהלתי ולא נגעתי בזה שוב.
בעלי אומר שאי אפשר להתמכר לכאנאביס טהור, אבל מה שאנחנו מעשנים זה חשיש שמלא באדולן וזה מה שממכר.
אני לא מרגישה שאני מתמכרת לזה פיזית אבל אני מרגישה שאני על הגבול להתמכרות נפשית, אבל אני לא יודעת איפה הגבול.
ניסיתי לתת לעצמי גבול של ג'וינט אחד בשבוע וזה בתנאי שאני עושה כל מה שאני רק יכולה כדי ללמד את עצמי לתפקד גם בלעדיו, לפעמים בבילויים עם חברים לעתים מאד רחוקות אנחנו מרשים לעצמי עוד כמה ג'וינטים, אבל תמיד שמים לב שאנחנו במצב של לטפל בילדה.
כמובן שההרגשה הזאת של לעשות משהו לא חוקי היא שהורגת אותי וסוגרת אותי בכלוב, אני מפחדת פחד מוות שחלילה יגלו על כך וייקחו ממני את בתי, כי כל עוד זה לא חוקי אף אחד לא יקשיב לסיפור שלי ויטרח להבין כמה שזה עוזר לי להמשיך להיות, אני חוששת שאילולא הייתי מנסה ונזכרת שעדיין אפשר לחוש בהקלה הזאת הייתי כבר מוותרת במחשבה שכל החיים מלאים רק בכאב פיזי ונפשי.