יום קשה בהתמכרות

סיכמנו שאם תהיה נפילה אפנה לנתיב זה. מכרתי מחשב של העבודה, אני שמח שזה קרה, כי שום דבר אחר לא שכנע אותי לעשות את הצעד הזה של בקשת עזרה. שום דבר, הסוד הנורא הזה החזקתי אותו מספר שנים, בערך מאז שהתחלתי לעבוד הלכתי להשתמש בסמים קשים. הלכתי להשתמש בסמים קשים, המשפט הזה, זה החיים שלי זה המציאות שיצרתי עקב חוסר יכולת להתמודד עם רגשות כמו שמחה או אולי קנאה או פחד הנה כולם מתחתנים ורק אני נשאר לבד כבר זמן רב. שתיתי קצת אז קדימה יאללה לקפוץ לאש לשחק בחיים שלי עם חומרים אסורים בסביבה מסוכנת. פעם אחת חיפשתי סמים ומישהו אמר לי תבוא לכאן תבוא לשם, עלה לי על הרכב. הוא היה בחור נחמד, בהתחלה, הוא נראה בחור נחמד. עצרנו שמה בפארק הלאומי במגרש חניה בשעות הלילה הוא הוציא מזרק, חיפש וריד. תלחץ הוא אומר לבסוף. מה אתה רוצה ממני. תלחץ אומר בכל תקיף יותר. לוחץ. יותר חזק הוא צועק חזק יותר. אני לוחץ, אני בשוק, איך הגעתי למצב הזה? הוא צועק אני לוחץ הוא מזריק. בהמשך ניסיתי להיפטר ממנו והוא הפך את עורו. איים עליי עם המזרק. תיסע לפה תיסע לשם אני לא יודע מה אני אעשה לך, הוא מנפץ את הזכוכית של השמשה הקדמית, היה בקריז, בעצבים. אני אוצי לך את העין עם המזרק, בכיתי לו שייקח תקוד ותרכב למה הוא צריך להתעסק בזה? בסוף הוא שחרר אותי הלכתי ברחוב ובקשתי עזרה מאנשים. לא הייתי לחוץ הייתי שמח שאני חי שהעין שלי במקום, לא רצתי לא התפרעתי, ואנשים לא נתנו לי להתקשר למשטרה הם פחדו אולי. הגעתי למקום שעבדו בו על הכביש ודיברתי עם העובדים. הגיעה משטרה עברה חצי שעה, עד שלבסוף התיישבתי על המדרכה וסוף סוף מישהו הציע לי כוס מים. יום רע בשימוש ? איזה יום לא היה רע בשימוש? נכון זה היה נחמד בהתחלה. 200-400 שקל בלילה הספיקו אבל מהר מאוד זה נהיה מוגזם 1000-4000 ש"ח ללילה + רגשות אשמה בבוקר שלמחרת + שבועה שבחיים לא אעשה זאת או שייקח זמן עד שאגע בזה שוב. ככה מאבק שנמשך עד השימוש הבא וחוזר חלילה. אני מפחד להשתמש, אני מפחד לחיות ככה, אני לא רוצה להמשיך לחיות ככה. אני רוצה להגיע למקום שאוכל לקרוא לו בית נחלה, שארגע.

אני במקום הרבה יותר טוב היום, אני בשלב שאני שם לב שאני מסוגל להתמודד עם מה שצף ועולה לי מבפנים, להתעמת עם התחושות מבלי לבחור לברוח לשימוש בסמים. זו רק ההתחלה, יש מניעים רבים לשימוש. פעם נכנס ג'וק לבית שלי, רצתי להשתמש. איזה יום לא היה רע בשימוש? נכון התחושות בזמן השימוש מביאים אותי לרצף וסף רגשות גבוהה, שמעולם לא חשתי ולעולם לא אחוש בע"ה, אבל הם אשליה האפקט שלהם מתעתע וסגור ומופנם. תמיד הייתי סגור ומופנם, ככזה היה לי קל להישאב לדכדוך ולהביט בבעיות שלי מזווית צרה של המסכן והחלש ושהכול אבוד. טשטוש אחד גדול שקר שנברא על ידי השטן, פתרונות מהירים הם חמורים מאוד. תודה לאל שאני מבין את כל זה היום, מקבל את זה ואני תקווה שיום אחד אוכל לחזור לעבודה בלי הלחץ הרגשי שהייתי מעמיס עליי, בלי הריצוי הקשה החזק הנועל והמקפיא, ומהוריי והסיבוך הרגשי שמתלווה אליי בהרגשתי אליהם, ואוכל למתן את סביבת העבודה שלי לקצב אחר, קצב שנכון קצב שמתאים לי כדי לשמור על עצמי ולא לאבד את עצמי בתוך האחר.