אח מכור למסכים[TV/מחשב/פלייסטיישן]

אני ממליץ לדבר עם הורים ולעשות שיחה משותפת איתם אצל יועץ

לאנונימי,
העובדה שאתה מודאג בהחלט לגטימית ומותאמת.
במדינת ישראל ניתן לכפות טיפול נפשי כאשר מתקיימים קריקטריונים מתאימים להפעלת התערבות כפוייה על פי החוק לטיפול בחולי נפש.כדי להתרשם אם אחיך במצב נפשי חריף יש לפנות למישהו שיראה אותו,או ניתן לזמן איש מקצוע לביתכם.ניתן גם באמצעות 101 אשר מפעילים כוננים פסיכיאטריים.
אני מופתעת ומצטערת לשמוע שהגורמים החינוכיים לא עושים דבר.
גם אם אחיך מסרב לכל טיפול,הכרחי שהוריך יפנו לכל גורם מקצועי שניתן לסייע לאחיך ולכם.
ניתן לפנות לאיש מקצוע פרטי ואף למרפאות לבריאות הנפש באחריות משרד הבריאות. באזור המגורים שלכם.רצוי לתאם עם יועצת בית הספר שבו הוא לומד.
אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,
דפנה הלמן

מצער מאוד שאת ממליצה על אשפוז כפוי (למרות שאת מעדנת את הדברים ולא כותבת את הדברים במפורש).

אם הוא יאושפז בכפייה, הסיכון יהיה גדול הרבה יותר: אולי יקשרו אותו ו/או יסממו אותו ויגרמו לו לנזקים נפשיים. לדעתי הסיכון הוא עצום. למה לא לחשוב על אפשרויות אחרות? כמו להתייעץ עם איש מקצוע (ואם הוא מסרב להשתתף, אפשר להתייעץ בלעדיו). אולי יש אנשי מקצוע מספיק טובים שיוכלו לתת עצות טובות.

אני עצמי אושפזתי במחלקת ילדים נס ציונה כשהייתי ילד, כי היו לי התנהגויות מוזרות, והאשפוז לא עזר לי, הוא רק הזיק לי.

לדעתי, את פשוט אשה כוחנית שמאמינה בפתרונות אלימים במקרים שאין הצדקה לכך

מן הסתם היא זאת בפועל שחותמת בשרירותיות על צוי אשפוז בכפיה של בני אדם שמעולם לא פגשה אישית.

למה שהיא תנסה לחשוב על פתרון הומאני ועדין יותר ?




(אלא אם כן הפתרון הוא טיפול ב"מיינד קליניק" ב400 שקל לשעה, ואז יש עדיפות לטיפול פסיכותרפי כמובן.
הפורום הזה הוא שיווקי בעיקרו . דנון והלמן לא מהססים להזכיר בכל הודעה שניה את הטלפון במכון הפרטי שלהם. )

בין אחים....

ישר לרוץ ולערב פסיכיאטר מחוזי, כונני פסיכיאטריה במד"א , אשפוזים כפויים, תרופות בכפיה , תיכף גם תבקשי מעצר מנהלי במרתפי השב"כ או שישריינו לו חדר בגוואנטנמו.

על יועצת בית ספר שמעת?
שיחה עם המורה? המחנך?
על פסיכולוג קליני בקופת חולים ?
על יעוץ משפחתי ?
על שיחה משפחתית עם ההורים ברוגע ?

כולה ריב על פייסטיישן מחורבן...

בעולם המושגים של הגב' הלמן כפי הנראה יש רק אמבולנסים עם אחים מאשפזים ובתי חולים מוקפי גדרות תיל ושומרים . מצער ומצמרר שככה מתנהל יעוץ בפורום סוציאלי\פסיכולוגי

עמיתך לפורום מבין שאין כאן מקום להתערבות פסיכיאטרית כפויה וכוחנית, ושאפשר להתחיל בשיחה עם ההורים. רק הפסיכולוגית הלמן קופצת עם הצעות לטלפן למוקד מד"א ולהזמין פסיכיאטרים באישון לילה הביתה.

למה?

כולה ילד בן 14 שקצת משחק בפלייסטיישן.
אין לכם גבולות

לפעמים בא לי לכתוב למשרד הבריאות על מה שהולך בפורומים האלה . בעיני זו שערוריה

אבל ואלי תלמדו קצת לקרוא קודם?
הילד כבר כמה חודשים לא מגיע לבית הספר בגלל זה...
אבל טוב, אתם בטח לא רוצים שהילדים ילמדו בכלל,
ככה לא ידעו לקרוא את השטויות שלכם...

אני קראתי את הכל והגבתי על הכל בצורה עניינית.

אתה הוא זה שעושה את עצמו שלא יודע לקרוא (או שאולי אתה באמת לא יודע לקרוא כי ברחת מבית ספר ועכשיו אתה מתחרט על זה שלא אשפזו אותך בכפייה...)

לא טיפול פיסיכיאטרי שום אישפוז.
אחיך הקטן פשוט מכור.
תפנה לייעוץ בנושא התמכרות בהתמחות וחשוב, ב ה ת מ ח ו ת לילדים.
אחיך ילד קטן וחסר אונים ,אין לו רשות להביע את דעתו ולהתנגד.מי שצריך להגן עליו הוא אתה, אחיו הגדול.אם תפנה את הילד לשרותי הפסיכיאטריה חרצת את דינו למשול למת,רמסת את חיי אחיך לעפר,זיכית אותו לחיי השפלה ודיכוי עד יום מותו.אתה רוצה להיות אחראי לכל זה?רק בגלל שהוא רב איתך על הפלייסטיישן?
את כל האנרגיות שאתה מפנה כלפי אישפוזו של אחיך תפנה למאמץ לעזור ,הוא לא מודע להתמכרות שלו ויש חשש שאפילו שהוא לא מבין מה המשמעות.

תמצא איש מקצוע טוב המתמחה בנושא,אולי אפילו יגיע לביקור בית ותטפל באחיך.
תנסה לפנות להמלצה מדר' אליהו סמואל מפורום ילדים,רק בבקשה תנסח את ההודעה שלך ממקום של דאגה ואהבה ולא נקמה.
רספוטין

ראשית, זה נראה לי רעיון טוב למנוע ממנו את הגישה למסכים, לפחות חלק מהזמן, כפי שהבנתי שאתם עושים.

התמכרות מסוג כלשהו היא בעיה. עם זאת, ההשלכות המעשיות שלה (מעבר להתמכרות עצמה) היא בכך שהילד לא הולך לבית ספר, שזה אמנם לא רצוי, אבל זה לא אסון. האמירה ש"חייבים לעשות משהו ומהר" שנאמרת ע"י פסיכיאטרים - צריך להתייחס אליה בערבון מוגבל. גם להורים שלי אמרו בשעתו שיש לי בעיות קשות ושצריך לעשות מיד צעד דרסטי. התוצאה היתה שהכניסו אותי למוסד והזיקו לי.

גם אם אתה מצדד, ברמה העקרונית, באשפוזים כפויים, דעתי היא שצריך לחשוב כמה פעמים לפני שנוקטים בצעד הזה, שהוא קיצוני במהותו, ויש בו סיכונים. לעניות דעתי עדיף ללכת על פתרון פחות קיצוני, גם אם הוא יימשך זמן רב יותר.

בכל אופן, שיהיה בהצלחה, ונקווה שהדברים יסתדרו על הצד הטוב, יהיה הפתרון אשר יהיה.

עופר