התמכרות לתרופות

שלום, הסיפור שלי מאד ארוך ומאד מורכב, אני מקווה שאוכל בקצרה לספר על מה מדובר. קדם כל, אני לא מאמינה שאחרי כ"כ הרבה שנים שיש לי בעיה אני כותבת עליה למישהו ובעצם בפעם הראשונה בחיי מודה שיש בעיה. לפני 13 שנים חליתי במחלה קשה במערכת העיכול וסבלתי מכאבים מאד חזקים. במרוצת השנים עברתי מספר רב של ניתוח בטן, בחלקם מאד קשים, נדירים ומסובכים שאפילו לא בוצעו בארץ ונאלצתי לעבור בחו"ל. עקב הכאבים האיומים מהם סבלתי טופלתי בפטידין ובעוד המון תרופות נרקוטיות קשות במינונים שהלכו וגדלו עד למנות דומות למנות "רחוב".....(כך כינה את זה אחד הרופאים פעם). הסיפור מאד מסובך וכואב כמו שציינתי בתחילת השאלה, עברתי לא מעט השפלות מצד רופאים ואחיות על רקע הצורך בתרופות. ראוי לציין שסבלתי מאד מכאבים באמת מאד מאד חזקים, אבל פה אני מודה בפעם הראשונה בחיי שמס' רב של פעמים ביקשתי ולקחתי תרופות ובעיקר זריקות של פטידין, מורפין כשלא כאב לי בכלל. כרגע אני בהריון ואין מאושרת ממני, אני לוקחת אוקסיקונטין, כי אני לא יכולה להפסיק פתאם, אבל אנ י יורדת במינון בהדרגה מאד יפה, וזאת כמובן בהשגחת הרופאת כאב שלי. מה שמאד מטריד אותי, זה שאני כל הזמן חושבת על זה, מתחילה להבין ולעכל באמת שיש לי בעיה ומבינה שאולי עכשיו, דווקא עכשיו בהריון זה הזמן לטפל בזה אחת ולתמיד. שכחתי לציין שלקחתי גם המון המון כדורי שינה, אני כרגע לא לוקחת, כשגיליתי שאני בהריון הפסקתי ובערך חודש, או יותר ממש לא ישנתי, אחרי שנים של כדורי שינה בכמויות אדיקות (אני בחורה קטנה 45 ק"ג), לקחתי בלילה 20 כדורי בונדורמין. אני לא מאמינה שאני מודה בזה.
אנא, עיזרו לי. אני פוחדת. יש לי שני ילדים בבית ואחת בדרך, אני חייבת לשמור על עצמי, למען הילדים שלי, למען בעלי ולמען עצמי. בבקשה, עיזרו לי!!!!! מצטערת על אורך הסיפור........