דיסוציאציה ושאר מרעין

שלום לך טרה. ככל שידוע לי אין לאף אחד סיבה ליצור אישיות שונות סתם ככה וללא רקע של פגיעה, ולא חשוב אם מינית או רגשית קשה. יצירת הדמויות השונות באה כדי להגן. להגן מזכרונות קשים, חויות מציקות וכו'.
חבל לי בשבילך כי ברור לי שיש לך סיפור חיים קשה ושכעת את מ וסיפה עליו רגשות אשם מיותרים. נראה לי מאוד חשוב שתחזרי לטיפול ותוכלי להקל על עצמך בכך. צביה

תודה על תגובתך.

אני אנסה לחדד את ההרגשה שלי ולהסביר עצמי יותר טוב:
לצערי, אני יודעת בוודאות שנפגעתי. אני יודעת מי, מתי, והיכן (רק חסר לי ה"למה"...).
הבעיה מתחילה בנסיון שלי להבין דברים שקרו שנים מאוחר יותר. ואנחנו מדברים על טווח של יותר מ-10 שנים!
אני תוהה, כי נראה לי לא הגיוני שהחיים שלי ישתנו מקצה אל קצה- כפי שקרה לי בעשור האחרון, אבל הכתם הזה לא הפסיק להופיע.
אני תוהה, כי בניגוד לילדה השקטה אך הסוררת שהייתי אז, גדלתי להיות קונפורמית יותר- ולא יכול להיות שהכתם ממשיך להופיע. לא יכול להיות שכאדם בוגר ושקול, כאשת איש, כאמא- אני ממשיכה לרעוד מפחד כל פעם ששמו מגיע לאזני, ושאני ממשיכה לשתף פעולה עם המאוויים הסאדיסטיים שלו, ועוד כל מני דברים בושה מלהזכיר.
אני תוהה אם אני לא בורחת למקום הבטוח שלי, מקום מוכר של פגיעה והתעללות, ויוזמת לעצמי, עם עצמי, את האפיזודות שאחר כך אני חוזרת מהן מרוסקת.
אני כבר לא יודעת מה שלי ומה לא, ואין לי אל מי לפנות. אין לי מי שיוכל להגיד לי איפה אני נגמרת, והמציאות החיצונית מתחילה.

טרה שלום. ההודעה הנוספת שלך רק מחזקת את העובדה שאת חייבת לחזור לטיפול ולהיות מוחזקת על ידי מקום נוסף בחייך.
זה כל פעם מדהים מחדש לגלות את הקשרים בין תופעות שקשורות לעברינו שיכולות להופיע גם שנים אחרי שקרו הדברים, כי אנחנו נושאים בתוכינו את כל מה שקרה ואין לנו שליטה מתי תופעות יופיעו ויפריעו לנו.
הדרך היחידה לנקות כמה שיותר את החויה ואת השפעותיה (התופעות השונות) היא בלהיום שם, לדבר על זה לשחרר לנקות אולי לסלוח, ואני לא מכירה דרך טובה יותר מטיפול עבור כל אלה.
מצאי בתוכך את הכוח וחזרי לטיפול. בהצלחה צביה

אין מישהו שיכול להגיד בשבילך איפה ההמציאות נגמרת. אבל יש טיפול שיכול לעזור לך להבין בתוך עצמך למה את חובה את הרגש הזה שוב ושוב למרות שעבר 10 שנים.
טיפול בתת מודע יכול לעזור לך לנקות האת הרגש הזה מהגוף ולחיות בחיים חדשים.

טרה שלום רב,
קראתי את מה שכתבת ואני בהלם איך וכמה שהמחקרים והמקרים במציאות תואמים אחד לאחד,גם המקרים עצמם של התעללות מינית בילדות והתחושות שמלוות אתכן במהלך השנים דומים אחד לאחד.בעבר הלא רחוק הייתי נשוי לאישה מדהימה שעברה בדיוק כמוך התעללות מינית קשה בילדות הכוללת סדיזם מעורר פלצות.המפליא שהמקרים הכי קשים קורים במשפחה,אבא,דוד,גיס,והשתיקה והפחד שמלווה אתכן במשך השנים מהאובייקט כמה שהוא לפעמים לא מובן וסותר כל היגיון בריא ,הרי מי שאמור לפחד פחד מוות שהסיפור ייחשף זה אותו מתעלל בן בליעל,בפועל מה שקורה שאתן מאבדות את היכולת להתמודד מול אותו מתעלל "השולט" בכן מסיבה אחת פשוטה,אתן נעצרתם מולו בדיוק בגיל שההתעללות התחילה וזה בדרך כלל בילדות המוקדמת 8-9-10 ,וזו בדיוק הסיבה לחוסר יכולת שלכן להתמודד וההמשך לפחד מאותו אדם שהרי אתן עדיין בנות 9 מולו ואין לכן את היכולת להתגונן מולו כפי שלא יכולתם בעבר,הוא מנצל את החולשה הזאת והפחד שמשתק אתכן להמשיך לאורך שנים רבות במעלליו.מניסיון אני כותב לך,רק ברגע שרעייתי שיתפה אותי כאדם היחד עלי האדמות במה שעבר עליה וידעתי מי אותו מתעלל,מבט אחד ישיר ממני אליו ובו רמיזה ברורה "תיזהר אני יודע מה עשית" גרם להתרחקות מיידית שלו מרעייתי.דבר זה הוביל במידת מה להקלה בהרגשתה בדיוק כפי שמתואר על ידך.אני מציע לך בכל ליבי,אל תירתעי,תעמדי על הרגליים האחוריות ,תשתפי בסוד הנורא את בעלך או אדם קרוב,גם אם המעשים נעשו בגיל מאוחר שאף אחד לא מבין שזה לא מרצון אלא מהפחד שממשיך ללוות אותך אין זו אשמתך,זו לא את האישה והאימא הבוגרת,זו הילדה הקטנה שלא יכולה להתנגד ולהתמודד.ליבי ליבי איתך,אני יודע בדיוק איך את מרגישה ואיזה סבל נוראי עובר עלייך.ברגע שתחשפי את הדבר הנורא מכל תאמיני לי שתרגישי אדם אחר.מקומו של המתעלל מאחורי סורג ובריח,אבל אם את לא רוצה להתלונן תני לו לפחד! תני לו להרגיש מאוים על מעשיו והמחיר שהוא עלול לשלם בגינם.
אם אוכל לעזור בעוד משהו ,אשמח.
בהצלחה.

תבורך דני, אין כמו דעה תומכת של אדם המקורב לנושא. צביה