שאלה

עברתי התעללות מינית בהיותי בת 6 על ידי בן דודי.
כבר שנים שלא הוצאתי את המשפט הזה מיפי ובעת כתיבת שורות אלו ידי רועדות. זה היה כנראה אירוע שנמשך כי יש לי הבזקים מכל מיני מקומות. למרות שעברו שנים (ואולי זה המקום היחיד שאיני צריכה להתנצל שאני עדיין זוכרת - כי מי כמוכן מבינה אותי) אני עדיין עוברת סיוטים, מתעוררת בלילות, רואה את פרצופו ברחוב בלי שזה באמת הוא וכל יתר המאפיינים שאתן ודאי מכירות.

עברתי טיפול פסיכולוגי לפני כשמונה שנים בעקבות הטיפול העזתי לספר לאבי ולעמוד על כך שאני לא מוכנה שיהיה נוכח בחתונתי. והרגשתי גאה בכך!
לרגע לא חשבתי שאשכח את זה אבל חשבתי שזה פרק שעבר ונגמר. טעיתי. ואיני יודעת איך להתמודד עם זה.

היום אני אמא לשני ילדים: ביתי הבכורה בת 4.5 ובני בן שנה. מידי יום ביומו הדברים מטרידים ומטריפים את מוחי. בבקשה עזרה, האם מתישהו הנושא הזה יעזוב את חיי? מה עושים?