זהו

תודה על המילים החמות.
אני באמת מנסה לעשות את כל מה שאמרת, וזה בדר"כ עוזר אבל אני מפחדת נורא שזה מעגל בלי פתח יציאה. שלא משנה כמה אתקדם, תמיד יהיו את הרגעים האלה שיהפכו את הכל לסתם, את המאמץ לכלום ויגרמו לי להתמקד ברע.
אני מרגישה שהרגעים האלה (רגע= מספר ימים) לא בשליטתי, הם נופלים עליי בלי שום קשר למה שיש מסביבי (לא משהו שאני מודעת אליו בכל אופן..).
זה מפחיד אותי.
אני משתפת בזה את הפסיכולוגית שלי אבל לפעמים כבר נמאס לי להיות חלשה. כבר נמאס לי לבכות אצלה בכל פגישה.. אני רוצה להיות במקום אחר. אבל זה בא והולך וזה פשוט מייאש. (לפעמים אני מרגישה כאילו החיים מתגרים בי, מראים לי מה זה טוב ומוכיחים שזה שלא מגיע לי.. או לא יודעת מה...
קשה לי לשמור על התקווה.
לפני חודש בערך, החלטתי (כנראה בתור מנגנון הגנה) שהעולם הוא פשוט רע, וכל פעם שטוב לי זה במקרה ואני צריכה לנצל כל רגע מהטוב הזה ולהבין שכשיגיע הרע זה הנורמלי.
המטרה של זה היתה למנוע אכזבות.
ב"ה היה לי חודש ממש טוב ולאט לאט התחלתי להאמין בטוב הזה. עד שהימים האחרונים ניפצו לי הכל (פשוט הרגשה איומה של עצב שמחלחל בכל הגוף ומחליש אותי פיזית ומחשבתית) וכל האמונה שלי נעלמה כליל.. והאכזבה קשה מנשוא.... לכן זהו. כבר אין לי כח להתאכזב שוב (מאנשים, מהעולם ובמיוחד מעצמי...).

שלום לך שוב. אינך יודעת כמה אני מבינה אותך גם אם סיפור חיי או של אחרים שאני מכירה אינו בהכרח קשה כמו שלך.
לצערינו החיים הם מעגל, גל בים או כל דימוי אחר שמתאים לך, אבל המסר הוא שהם אינם קו שטוח אחד, כל פעם אחרי שמחה יש עצב וההיפך ימים טובים ואחריהם ימים קשים.
אני למדתי שאם המרווח בין ימי העצב הולך וגדל במשך הזמן - זה ההצלחה.
לא ניתן למנוע או להעלים קשיים וכאבים שטמונים בתוכינו, מה שניתן זה רק להגדיל את המרווח בין הזמנים שבהם הם צצים וגם להקטין את משך הזמן שבהם הם נמצאים או את העוצמה שבה הם מכים בנו.
אם מקבלים את זה ומבינים, החיים יכולים להיראות אחרת.
חשוב להתחיל לספור כמה זמן עבר מאז הימים הקשים האחרונים ולשמוח שעבר זמן ולא להתמקד בזה שהם חוזרים, לראות אם כשהם חוזרים משהוא בעוצמתם נרגע, הזמן שהם נשארים התקצר במשהוא, גם אם בטווח ממש קצר, הלואי והיתה תרופת פלא מעלימה, אבל אין.
חזקי ואמצי, תזכרי שיש לך את עצמך ואת חשובה. צביה

פשוט תודה. כתבת לי בדיוק את הדברים שאני צריכה לשמוע.
מצד אחד זה מביא קצת כאב, אך מצד שני זה נוסך בי תחושה חזקה של רגיעה...
ככה הרבה יותר פשוט לראות ולקבל את הטוב..
אז אני יכולה קצת להגיד שאני מצליחה כי באמת ב"ה הפערים בין הנפילות יותר קטנים, והנפילות לפעמים יותר קטנות (ולפעמים לא לצערי..)
עזרת לי מאד מאד מאד. הייתי צריכה לשמוע את זה ממישהו מקצועי.
זה להישאר עם ה"זהו" שבכותרת ממקום אמיתי, נכון, ופחות מיואש.
אז שוב תודה.
אני.

המון תודה גם לך, לא מובן מאליו שכולם גם מגיבים באתר. שמחה אם עזרתי.
שוב חזקי ואמצי ותזכרי שאת ראויה לחיים טובים בשבילך. צביה

אם אאמץ את המשפט "תזכרי שאת ראויה לחיים טובים בשבילך" שכתבת, הכל יהיה שונה... אבל זה כ"כ לא פשוט לי.
תודה מעומק הלב.