מנסה לשלוח הודעה כבר יומיים

מנסה כבר יומיים לשלוח לא יכולה גם בקובץ מנסה בחלקים ותודה למי שיצליח לקרוא עד הסוף לא יודעת אם לתת לה או לא .פחדת להרוס

סביר להניח שאני לא אשלח לך את זה לעולם .

יש לי גוש ענקי בגרון והראש עובד שעות נוספות
מרגישה כמו תלמידה שלא מתאימה להקבצה שמכל עבר צועקים לה נכשלת נכשלת

אני יודעת שאני לא ממלא את מה שמצופה ממני והאמת לא יודעת מה אני צריכה לעשות מקפידה להגיע רוצה לבוא כל שבוע

משתדלת להגיד כל מה שעולה לי בראש ואם עולים דברים אחר כך מביאה גם אותם ועדין כאילו לא מספיק טובה לא מובנת
אוף נמאס לי מתי אני יהיה מובנת למישהו אומרת צועקת מדברת כמו שאני יודעת מה שאני יכולה לא יודעת אחרת
מה שווה טיפול אם המטפלת שלי מיואשת ממני או יותר נכון חסרת אונים מולי ולא יודעת מה לעשות איתי
יותר ממה שאני עושה יותר מלהודות שאני בתוך אזור הנוחות ואני מסכימה מראש שיכאיבו לי מה אני אמורה לעשות .

כמו שאמרתי לענת אני לא אשמה שהדברים לא יוצאים לא אשמה שחינכו אותי לא לכאוב ולא לבכות ככה אני יודעת לא יודעת אחרת
מצטערת באמת מצטערת שאני לא מטופלת לדוגמא . נמאס לי להתנצל על כל מה שאני עושה או לא עושה פשוט נמאס לי להרגיש כל כך לא בסדר .

זאת אני וזה מה שיש !!!!! טוב טוב לא טוב אני יכולה ללכת רגילה ללכת זה לא יהיה משהו חדש זה רק יהיה כואב יותר

דברי בכנות קחי אחריות מה אני לא כנה מה אני מרמה מישהו . אם כן אז רק את עצמי מה לעשות כנראה שזה הדרך שלי לחיות ולא למות לתפקד ולא להיות בבית משוגעים ..פאקינג כל כך כואב לי שאני מתה
נמאס לי לחיות החיים האלה דרק זה יותר טוב , הטיפול הזה לקח לי גם את השמחה בחיים .
ואני רוצה שקט וכל מה שאני מקבלת זה רק עוד ועוד כאב .

זה מזכיר לי שהייתי קטנה מעניין שזה זיכרון שכל פעם חוזר כשממש כואב לי הייתי יושבת על יד בדלת שלהם הדלת הייתה פתוחה לא הייתי נכנסת מכווצת על כנף אחת של הדלת כמו כלב רחוב עזוב ובוכה בלי כל במין יללה כזאת כי כאבו לי הרגליים או כי הייתי צריכה אותה ותמיד היא הייתה כועסת שאני אפסיק לילל ושאני אגיד מה אני צריכה איך יכולתי להגיד לה מה אני צריכה ....

הייתי צריכה הורים נורמליים .....

גם שאני שולחת את הדברים הכי כואבים שאני כותבת שאני בתוך שלולית של דם זה לא מספיק , את אומרת שכבר אמרתי את הדברים וכלום לא חדש

את צודקת אני לא כנה אף פעם לא הייתי כנה תמיד הייתי חייבת לחסות על משהו להתאים את הסיפור לנפשות הפועלות עוד עיוות של המערכת ....

אני כותבת וצד אחד שלי כל כך צריך אותך וצד שני רוצה לשבור את הכלים לא רוצה להרוס אני חושבת שכל כך חשוב לי הטיפול הזה ואני כל כך מפחדת שהנה אני הורסת הנה אני אומרת מה שלא צריך הנה אני מכאיבה הנה אני חוצה גבולות . כותבת יותר מידי רוצה יותר מידי מנסה להיות בסדר והורסת כמו תמיד .

בבקשה אל תיתני לי להרוס , אני מרחיקה את מי שטוב אלי מפחידה אותו שלא ישאר לא מגיע לי שיהיו טובים אלי אני כל כך מזוהמת אני כזאת מפלצת . אני חושבת שהנתינה שלי זה רק כדי שלא ידעו כמה רעה אני כמה טמאה ומגעילה ...ככה אנשים לא יודעים אני כל כך שונאת את עצמי אני כל כך שונאת את המשפחה שלי
אבא שלי פגע בי בהרגשה שלי אבא שלי אנס אותי אם זה פיזית או רק הרגשה זה לא משנה אני מלוכלכת אני פגומה אני סוג ד של בן אדם אני מישהו שבעבר היו סוקלים אותו באבנים .
אחי ניצל אותי לצרכיו הגופניים כמו בובה על חוט ולאחרים סתם נתתי שיעשו בי כרצונם
ואני נשארתי פצועה לחיות ואני חיה עם פצע מזוהם וכולם בורחים ממני עוד בסוף אני אשמה .
כי אני הצעקנית ואני השמנה ואני המטומטמת שלא עשתה כלום עם החיים שלה ואני זאת ששורדת כלכלית רוצה חיים נורמליים בלי פגיעה רוצה שקט רוצה שלווה .
אני רוצה להשמיד את הגוף הזה רוצה שימות רוצה חיים אחרים
רוצה זוגיות נורמלית רוצה לא לפחד מהצל של עצמי רוצה לא לחשוב עם אני בסדר או לא
רוצה לדעת מי אני ואיך להתנהג כמו בן אדם
אני כזאת אפס כל כך כלום
החיים שלי במיץ של הזבל זה מספיק כנה ...

מאיפה אני יודעת מה אני רוצה או חושבת שאת יכולה לעזור לי ...
אם הייתי יודעת לא הייתי כותבת לך אני לא כל כך נהנית לשגע אותך בסמסים
אני מרגישה כמו אדם חסר תקנה אני מרגישה שבסוף תתייאשי ממני אני יודעת שאת כאן בשבילי יודעת שאת מנסה לעזור לי עד כמה שאפשר .
וכשאני כותבת שבסוף תתייאשי ממני אני יודעת שזה לא נכון ..ואז לא כותבת לא אומרת אבל זה שם ואולי מכאן הדברים ניראים לא כנים.
המרחק בן ההגיון וההבנה של אדם בוגר לעומת הרגש המעוות הוא כמו בן שמים לארץ ובאמצע יש דברים ריקים כללים .

אני אבודה ........בים של כאב

בנתיים עברו כמה שעות והראש חושב שלא לטעות אני מעריצה אותך ואת כל מי שבוחר בתחום . אני יודעת שאני לא קלה ופשוטה ואני מודה כל יום על כך שאת בוחרת לעשות איתי את הדרך הזאת
אני יודעת שאת מהלכת כמו לוליין על חוט דק כי אני עלולה להפגע עלולה לברוח עלולה לעוות נו כבר אמרתי מוח מעוות ....אני משאירה אותך כל הזמן בן המובן ללא מובן בן הגבולות לגמישות בן פתיחות לסגירות בן אמונה לחוסר ביטחון מוחלט בן שתיקה לדיבור לא פוסק אני לא צפוייה ולא מובנת
הבעיה היא שהבנתי שהמוח המעוות הזה הולך להמשיך ולחיות איתי לעד .
זה נורא לקח לי זמן להבין שאני לא כמו כולם שאני שונה לא רגילה כל חיי חשבתי שאני כמו כולם ...חחח אלוהים צוחק
ואז היה בי המון תקווה ואמונה שאם אני יעבוד איתך מספיק קשה אני אצליח להציל את עצמי מאוד שנים אומללות והחלטתי להביט קדימה לעוד 40 שנה או פחות שמחכות לי ואז הפנמתי שזה לעולם לא יקרה אני יהייה יותר במודעות זה יכאב יותר אבל תמיד תמיד תמיד אני אשאר פרי בושר שנגעו בו מוקדם מידי ..........

אז למה להמשיך את הטיפול הזה למה לפגוע בהגנות שעובדות לי למה להיות פחות אופטימית למה לוותר על הניתוקים למה לוותר על ההכחשה וההדחקה אם גם ככה החיים שלי הולכים להמשיך להיות אבודים אם המשפחה שלי תמשיך לסבול מהתקפי הזעם שלי אם בן הזוג המדהים שלי ימשיך להפגע ממני כי בכל פעם שהוא יההיה ביקורתי כלפי או כלפי ילדי אני אזנק בטרוף כי זה יטרגר אותי בטרוף
אם בעצם הגוף ימשיך לכאוב לי כל הזמן כל תא ותא שצועק פגעו בי אנסו אותי ניצלו אותי ........

כן אני שונאת את כולם אני רוצה להתקשר אליו ולאחל לו שימות שיסבול רוצה לראות אותו סבל למה רק שאני אסבול ואני לא עשיתי כלום רק נתתי את עצמי כמו מטומטמת ...
למה לא עצרתי אותו למה לא דיברתי ומה היה עוזר אם הייתי מדברת הם ידעו אמא והוא ידעו ולא עשו כלום אלוהים איפה היית בכלל ...

הקלישאה אומרת שהכל לטובה מה לטובה פה מה ? הבודיסטים אומרים שהכל זה פעולות ותגובות כלומר כל אחד מקבל מה שהוא פעל עבורו אז מה הייתי כזאת מפלצת כי רק למפלצות לחיות אדם מגיע לעבור את מה שעברתי ויותר מזה את מה שאני עוברת עכשיו.

שלא תהייה לך טעות לרגע אני אוהבת שאת כאן בשבילי אני צריכה אותך כמו אויר לנשימה ומאמינה שיחד נצליח לגרום לחיים שלי להיות יפים יותר .
אבל אני כל כך פוחדת . מגלה שאני לא יודעת מי אני ולא יודעת מי אני צריכה להיות וזה כואב בטרוף לעולם אני לא יהייה אני ..................

אומרים כי אני, אינני אני
על כן אני נבהל
כי אם אני אינני אני
אז מי אני בכלל ......................

אני,

אני מודה על שחלקת איתנו את תחושותיך. נורא ואיום. יש לך יכולת תיאורית מרשימה. הכאב נדרש כי מעברו השני יש חיים ושמחה. אי אפשר להתחבר לרגשות השמחים טרם הרגשנו את ההופכיים להם. הדרך אכן קשה וארוכה. לא אגיד לך שהכל לטובה, ממש לא. דבר אחד אוכל להגיד לך מניסיוני כאדם וכמטפלת: יש לך ככל הנראה כוחות נפש עצומים שאין לאנשים אחרים. אכן, את שונה מאחרים לא רק בשלילה שעברת אלא גם בחיוב. בזה אני בהחלט מאמינה וגם אם את רוצה למות לפרקים, כשתצאי מזה באופן חלקי יותר או פחות ואולי לגמרי, תדעי שיש לך המון עוצמה. אני רוצה שתזכרי שיש לך אותה תמיד. בהצלחה.

תיראי לא יודעת אם אלו כוחות מיוחדים אבל כן אני חושבת שהחיים יפים עדין ולמרות הכל .וזה לא בסיסמא אני באמת מאמינה בזאת רגעי המשבר שבהם אני רוצה למות זה לא כי אני רוצה להפסיק לחיות זה כי אני רוצה שקט ויש איזו אמונה ששם יש שקט (לא בטוחה בזה)

ברור לי שאני חייבת להתחבר לכאב כחלק מהתהליך ועדין בלי קשר אני יודעת להרגיש שימחה אמיתית ולצחוק מכל הלב .
הכוחות האלה שאת מדברת עליהם הם גם מה שתוקע אותי בטיפול כי אני אף פעם לא בוכה ולא מתמללת כאב אני מתנתקת אני נוגעת בכללי אבל לא ממש ומכאן בעצם הגיע המכתב הזה שלא ידעתי להחליט עם להעביר למטפלת שלי או לא ..

וזו בעצם הייתה השאלה שלי האם לתת לה או לא בנתיים החלטתי שכן כי זה מהותו של הטיפול ואני לא מוותרת עליו בכל מקרה תודה

שלום,
אפשר יהיה לדבר איתך?
אני מאד מזדהה עם דברים שאמרת,
פחות עם סוג הפגיעה אלא יותר עם התחושות הנלוות.
עם התחושה שאני היחידה המוזרה והלא נורמלית, עם הראש שלא מפסיק לחשוב וכו'.
אשמח לדבר סתם כי נראה לי שזה יוביל לתובנות בונות ומעניינות ולא כדי לפרוק או להתפרק..
תודה.

עוד אחת שלום

בדיוק בשביל זה יש קבוצות תמיכה. בקבוצה פוגשים אנשים המתמודדים עם קשיים משותפים וכך מרגישים שאיננו לבד בתוך כל הכאב, יש גם אחרים שיודעים מה עובר עלינו. ממליצה לך לחפש קבוצה מתאימה, לדעתי קיימות קבוצות במרכזי סיוע תקיפה מינית. אם זה לא הנושא ממנו את סובלת יש מגוון קבוצות לעזרה עצמית או בשם הקיצור קל"ע.

האמת שיחסית אני בסדר כבר. אני מטופלת כבר הרבה זמן ומנסה להמשיך הלאה. אני מעדיפה לא להיכנס לקבוצות תמיכה כי זה פשוט יעמיד אותי שוב מול הסיפור.
אני לא יודעת למה ביקשתי ממנה לדבר איתה. התחרטתי בשניה ששלחתי.. פשוט המחשבות שהיא רשמה הן בדיוק הסיבה שאני תמיד מגדירה עצמי מוזרה ועניין אותי לגלות שאולי אני לא היחידה ככה.
תודה בכל זאת.