זקוקה לעזרה בדחיפות

שלום רב,
בגיל 13וחצי עברתי אונס קבוצתי על ידי חבורת נערים שגרתי בשכנות להם.עד אותו היום לא ידעתי כלום על מין.בקושי חשבתי על נשיקה ראשונה.באותו הלילה איבדתי את הבתולים שלי ובו זמנית גם כל צלם אנוש.זה נמשך כל הלילה,נלחמתי מפחד עד לאיבוד הכרה כמעט,מה שהפך את זה להרבה יותר גרוע.הם היו קבוצה ושמעתי אותם מתווכחים מי ראשון זה נעשה אלים מרגע לרגע הפחד,החוסר-אונים כי ידעתי שאני לבד וידעתי מה הולך לקרות לי באותו הרגע.בכיתי,הרבצתי,התחננתי,צרחתי הם החזיקו בי שמו ידיים על הפה שלי ופיסקו לי את הרגליים לא יכולתי לנשום.אני אף פעם לא אשכח את הכאב הזה כאילו מישהו קרע אותי.הוא גמר ועלה השני ואחריו השלישי ובאיזשהו שלב כבר לא הייתי שם יותר כבר לא נלחמתי, לא צרחתי,הדמעות זלגו בשקט אין כאב אין מחשבות אין רגש פשוט נמחקתי,נעלמתי,מתתי רק הבטתי למעלה וביקשתי בשקט מאלוהים שיסתכל לי בעיניים ככה מלמעלה שיעז ואם לא אז שיקח אותי וזהו.כשהכל הסתיים המשכתי לשכב שם.לא יכולתי לזוז.מה שגרם לי בסופו של דבר להעמד על הרגליים היתה המחשבה שנעדרתי לילה שלם מהבית איך אני אסביר את זה.להתנקות היה תהליך ארוך מייסר וכואב.חזרתי הביתה ואבא ואמא חיכו לי ערים.הם היו מודאגים ושאלו וכעסו וצעקו הם לא הבינו למה אני נראית כך למה הבגדים קרועים וכל מה שרציתי היה לפרוץ בבכי,לחבק את אמא חזק ולא לשחרר.פתאום נשמעו שריקות מבחוץ.קראו לי.אבא שלי יצא כועס אלה היו הם.הם ביקשו מאבא שלי למסור לי שנתראה גם מחר.הוא נכנס ממש עצבני לבית,קרא לי זונה ואמר שעכשיו הוא מבין למה הבגדים שלי התלכלכו,כי שכבתי על הרצפה.הוא שאל מה עשיתי איתם,התביישתי.הוא הוציא חגורה והיכה אותי.אמא שלי לא הוציאה מילה והתערבה בסוף.רק כשממש צרחתי מכאב.ברחתי לחדר ובכיתי בשקט לבדי.מאז לא סיפרתי לאף אחד.לא רציתי.במהלך השלש השנים הבאות הייתי שפחת-המין שלהם הם היו באים אליי אל בית הספר ולוקחים אותי משם,תופסים אותי בדרך לבית,לקניות.שום מקום כבר לא היה בטוח יותר.ניסיתי להתאבד וכשלא הצליח פשוט התנתקתי מהכל.הפסקתי ללכת ללימודים,לחברות,לטייל.שלחו אותי ללמוד מחוץ לעיר ושם התחילו הדיכאונות מצבי-הרוח אגרסיביות אלימות סמים כך שנאלצתי לחזור וזהו.לא יצאתי מהבית יותר.פחדתי.5 שנים לא הבטתי אפילו מהחלון.לפני 4 שנים בערך בעזרת חברה אחת טובה שלא ויתרה,היא תמכה,עודדה והאמינה בי ובעזרת הפסיכולוגית והעו"ס שלי הצלחתי לעשות את הצעד הראשון החוצה זה היה תהליך ארוך מאוד.במהלך השנים האחרונות חייתי ותיפקדתי ממש כמו כולם.התחתנתי,יש לי ילד.אבל לאחרונה אני ובעלי קיימנו יחסים.לא ממש הייתי מעוניינת אך זה קרה בכל זאת ומאז בשבועות האחרונים אני נתונה תחת מצבי-רוח משתנים,אני בוכה בלי סיבה ונתקפת בפניקה או נבהלת בקלות אני אגרסיבית אל האנשים סביבי ועולים בי הבזקים של כל מיני קטעים וסיטיאציות מהאונס וההתעללות.סיפרתי לו והוא מבין אך עדיין מאז אני נרתעת ממנו יותר ויותר מה קורה לי אני מרגישה שאני נשברת!