שאלה בנוגע לבת שלי, בת 8.5

שלום
כעו"ד שמייצג הרבה נפגעות ונפגעי תקיפה מינית מחובתי לספר לך שאני מטפל במקרים רבים בהם הנפגעת מחליטה לנקוט צעדים חוקיים נגד התוקף בהיותה בגירה ובחלוף שנים רבות - לאחר שהתקיפה המינית שעברה לא מרפה ממנה.
במקרים רבים מדווח לי על כעסים נגד ההורים שידעו ולא פעלו.
בכל מקרה מאחל רק טוב

אני בטוחה שיכול להיות כעס כלפינו ההורים. זה ברור לי. אני פשוט רוצה לעשות מה שהכי טוב עבורה. יש לי אפשרות למנוע מפגשים ביניהם, ובוודאי הישארות לבד. הישארות לבד לא תהיה יותר לעולם.
ואם אני מחליטה לעשות משהו - מה עלי לעשות?
התייעצתי עם מישהי מהתחום, ממש בקצרה. היא אמרה לי שלעיתים יש פחד של הילדים שאותו אדם אהוב יכנס לכלא, או שיהיו השלכות שמבחינתם מרחיקות לכת כי הן מרחיקות את האדם האהוב מהם וכתוצאה מ"ההלשנה" שלהם. ואז זה יותר לפעמים תגובה הפוכה של אותן נפגעים, ובפעם הבאה לא יגידו ולא יספרו. חשוב לי מאוד שהיא תמשיך לספר לי תמיד. גם אם בדיעבד. אני לא רוצה שהתקשורת בינינו תיפגע.
אנחנו תמיד מדברים איתה על הפרטיות שלה ועל זה שאסור לגעת בה. ואחרי שהיא סיפרה לי - זה התחיל מזה שהיא אמרה שאם זה מישהו שמכירים אז זה בסדר. אז חידדנו עוד יותר, שגם אם זה מישהו שמכירים וגם אם זה נעים וגם אם היא רוצה או רוצה בשבילו (מי שזה לא יהיה) - זה פשוט לא. תעשי מה שאת רוצה עם עצמך בחדר שלך, וזהו. והכל באווירה נעימה ונינוחה. אין כעסים ואין טונים לא נעימים. פשוט שיחה באוירה נעימה אבל שלא משתמעת לשני פנים. אבל היא ילדה, ומה שעושה לה טוב כגובר לפעמים על ההיגיון. זה כמו שאם מישהו יציע לה סוכריה ברחוב, כמה שהיא יודעת שאסור, אולי פתאום החשק לסוכריה יגבר. אנחנו מצידנו עושים כל מה שאפשר כדי להסביר לה.
פה אני ממש לא יודעת מה לעשות.

התשובה לשאלותייך אינה משפטית.
בהצלחה