התייעצות לגבי מקרה ישן

הי,
אני א יודעת מאיפה להתחיל ואני יודעת שזה יישמע מוזר.
אני בת 32, דתייה ורווקה.
יש לי משהו לספר שלעולם לא סיפרתי אך משום מה עולה לי לזיכרון מלא בזמן האחרון.
אני לא גרה עם ההורים מגיל 18 וכשהייתי צעירה יותר בת 20 הייתי גרה עם ידיד מאוד קרוב שהיה בינינו סיפור לא ברור ואינטימי. זה היה בגלגול הקודם שלי וגם את זה אני אף פעם לא מספרת.
יצא שבמשך תקופה היו לי כאבי שיניים ובמקרה באירוע קהילתי אותו ידיד הכיר רופא שיניים שאיתו דיבר עליי והשיג לי די מהר תור.
לפגישה הראשונה הגעתי איתו, ולפגישה השנייה והשלישית הגעתי לבד. בפגישה הראשונה הרופא דאג להגיד לי עד כמה המצב חמור ויש לי הרבה בעיות בשיניים ושאיכשהו זה יגרום בעתיד לפגיעה עצבית ואני אהפוך להיות מאוד רגישה לקור וחום וגם יהיו לי כאבי גב ולא אוכל לסחוב את הילדים שלי כי יהיו לי חולשות בידיים. לא הבנתי הרבה בתחום אז וגם היום אני לא מתיימרת להגיד שאני מבינה. איכשהו היה נשמע לי הגיוני שכל מערכת העצבים קשורה ושמה שהוא אומר היה יכול להיות נכון.
הוא עקר לי שן בינה ובפגישה השלישית רצה לבדוק שהכל בסדר ואין דלקת. בדק את השן ולאחר מכן אמר לי שהוא חייב לבדוק משהו ואולי לעזור לי וביקש שארים את החולצה שלי בגב. הייתי בטוחה שאולי יש לי בעיה כי גם ככה תמיד סבלתי מכאבי גב ובתמימות הרמתי. הוא התחיל לעשות לי עיסוי ואחרי כמה דקות פתח לי את החזייה, הרים לי את החולצה גם מקדימה ונגע לי בחזה והמשיך את העיסוי. אני לא לגמרי זוכרת האם הוא דיבר איתי או לא, רק זוכרת שמהר מאוד הבנתי שזה לא הגיוני אך לא הצלחתי לעשות כלום. היו לי קולות בראש שאמרו שאני צריכה לברוח, שזה לא הגיוני וטבעי ולא מתאים וקולות אחרות שאמרו שאולי אני מגזימה. מה שכן קפאתי במקום ולא הצלחתי לזוז. אחרי כמה דקות או חצי שעה אני באמת לא יודעת הוא אמר לי להתלבש ואמר שבטח עכשיו אתחיל להרגיש יותר טוב. ברחתי משם, התיישבתי על ספסל והתחלתי לבכות בטירוף, אני זוכרת ששאלתי את עצמי האם כדאי ללכת למשטרה לתבוע אותו אבל הייתי חסרת אונים. ידיד שלי היה בחו"ל באותו יום אז התקשרתי לחברה ובכיתי בכי היסטרי בטלפון עד שנרגעתי והחלטתי לחזור הביתה. בבית הורדתי את כל הטריסים והלכתי לישון לכמה שות וזכור לי שקמתי כמעט כמו חדשה. כשהתעוררתי חברה לי הייתה בבית, חזרתי בקצרה על הדברים חצי בצחוק, חצי נבוכה, ושם זה כמעט נגמר.
יום למחרת התקשרתי לידיד שלי וסיפרתי לו והיה לו קצת קשה לקבל את זה, אני זוכרת שהוא היה מצד אחד בהלם ומזועזע ומצד שני לא לגמרי הבין למה אני מדברת על זה ברוגע.
יצא שבמקרה פגשתי את אותו רופא ברחוב כמה פעמים אבל תמיד התרחקתי ממנו ולא אמרתי שלום, היו לנו כמה חברים משותפים, למרות שלא סיימתי לשלם לו על הטיפול והיה לי חוב של כמה אלפים הוא לעולם לא ביקש את הכף וגם לא פנה אליי.
נפרדתי מידיד שלי שנתים לאחר מכן ואיתו מכל החיים שהיו ל, עברתי למקום אחר, חזרתי בתשובה וניסיתי לשכוח מכל החיים שהיו לי. אני מודה שסחבתי סחיטות בנושא זוגיות, אימון בבני אדם וכו שנים בעקבות אותה מערכת יחסים אך לעולם לא ייחסתי את זה למה שקרה עם הרופא. לרופא שינים אני הולכת פעם בעשור אבל גם לא בטוחה שזה בעקבות אותו אירוע.
אחרי הקמפיין של מי טו ובעקבות הרבה דברים שקראתי, שמעתי, וצפיתי בהם הסיפור עלה לזכרוני וקצת קשה לי לעכל אותו. אני מבינה שעברתי התעללות מינית, לא מבינה איך הצלחתי להדחיק את זה כל כך, איך יכול להיות שזה כמעט ולא השאיר צלקת ועברתי כל כך מהר הלאה.
אני מפחדת שיום אחד זה פתאום יופיע בצורה לא בריאה בחיים