מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
- שאלה (אולי טריגר)אני.....30/08/2008
לפני מספר שנים הוטרדתי בטלפון ע"י בחור שהציג את עצמו כמי שעושה סקר בנושא מודעות נשית או משהו כזה. הייתי בת 13. הוא שאל אותי שאלות בנושאים מיניים, העדפות שלי, פנטזיות, איברי גוף (תבינו לבד), ניסיון שלי "בתחום", הקשר עם אבא שלי מבחינה מינית. לקחתי את זה מאוד קשה והייתי בחרדות (במיוחד אחרי שהבנתי, במהלך אחת השיחות שלנו, שהוא כנראה מכיר אותי, יודע איפה אני גרה ועוקב אחרי). כמה שנים אח"כ יצאתי למעין טיול שטח של בני נוער מכל הארץ והכרתי שם מישהו. הוא התחיל לגעת בי והגענו למצב ממש אינטימי (לפחות מבחינתי- זה היה נראה כאילו שכבנו). האמת שהייתי קצת בשוק ודי השתתקתי ולא התנגדתי אפילו שזה היה מול אלפי אנשים (זה לא הגיע רחוק כי באיזשהו שלב אחד האחראים במקום ראה אותנו ושאל את אותו הבחור מה הוא עושה ואז התעששתי וקמתי). גם כשיצאתי עם החבר הראשון שלי, בכל פעם כשהגענו למשהו אינטימי הרגשתי מאוד לא נוח. בכלל כשמדברים על נושא של הטרדה, אונס, תקיפה, אלימות וכו' אני מרגישה מין הרגשה מוזרה כזאת. אני לא יכולה אפילו להסביר אותה. בזמן האחרון אני נזכרת כל הזמן בתקופה שהייתי בגן. עוברות לי תמונות בראש של הגננת שלי- שהיא מלטפת אותי ונוגעת בי כל יום כשהייתי יוצאת מהגן. אני ממש מתביישת לכתוב את זה כאן כי אין לי שום הוכחה שזה נכון ואני מרגישה שאני סתם מדמיינת והיפוכונדרית. אני גם חושבת שאפילו אם זה נכון, אני סתם בכיינית ועושה עניין, כי מה זה מה שאני מספרת לעומת מקרים אחרים ששומעים עליהם כל יום? אני מתוסכלת מזה כועסת על עצמי שאני מוטרדת כל כך מדבר פעוט כל כך שהגיוני מאוד שלא קרה ושאני לוקחת קשה כל כך את כל הנושא. אפילו זה שרשמתי בנושא של ההודעה "אולי טריגר" מרגיש לי טיפשי. מצטערת אם חפרתי. זאת פעם ראשונה שאני כותבת, מדברת או מוציאה את זה ואני ממש מובכת ומתביישת שאני מעלה את זה כאן....
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר ל-אני
פרופ' רחל לב-ויזל31/08/2008שלום לך,
אני מבינה את המבוכה אבל חבל להשקיע במבוכה אנרגיה. הבושה צריכה להיות של זה שמטריד או פוגע לא של הנפגע. היות והנושא מעסיק אותך ואת שואלת עצמך שאלות אני מציעה שתפני למספר שיחות למסגרת טפולית בתחום באיזור מגוריך.
רחל* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהתשובה
רונית סדגר03/09/2008שלום רב,
אין ספק שקשה להזכר ובודאי להעלות על הכתב את הרגשות והחששות .
יחד עם זאת, נראה חשוב לבדוק על בסיס מה התפתחה הרגישות שלך. נראה שהחלה בגיל צעיר ונמשכה עד היום.
תהליך טיפולי יכול לסייע בהבהרה הזו.
בהצלחה
רונית* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
האם את/ה אלכוהוליסט/ית?
.jpg)
.jpg)
.jpg)




.jpg)
.jpg)
.jpg)

