לדבר על מה שקרה

אם קשה לדבר אולי באמצעים אחרים כגון ציור או פיסול יהיה לך קל יותר לבטא את תחושותיך. יתכן וחלק מתגובותיך היו "פרידה מהגוף" של עצמך. ולכן כל שימוש בגוף וכל חוויה אינטימית מציפה את הבהלה והגועל. במקום לחוש גועל מגופך לך שנאלץ להיות במקום ההוא, מדוע לא להעריך את הישרדותו וכוחותיו?

רחל, תודה על התשובה,
כן אני יודעת על הניתוק על הספליט ככה שרדתי אבל גם ככה אפשרתי לכל מה שקרה לקרות,
הרי אני נתתי יד לכל הדבר הזה בשביל כל דבר צריך שניים

אבל דפוס חשיבה "טוטאלי" כזה הוא לא משהו שאת חייבת לקבל כמובן מאליו.
תופעת הדיסוסיאציה (נתק בין נפש לגוף) ותופעת דפוסי חשיבה מטיפוס "אשמה", "בושה", "שנאה-עצמית" וכו', הן תופעות שמופיעות אצל פגועי-טראומה קשה, אבל הן "מחמירות" הרבה מעבר למה שראוי היה שתרגישי. מגיע לך להרגיש יותר טוב!
מטרת הטיפול היא לנסות לסלק את התופעות האלה, ולהביא אותך למצב שבו את מעריכה ואוהבת את נפשך ואת גופך.

שלום רב,
אכן נשמע שאת משלמת מחיר על טראומה שעברת בגיל צעיר.
העובדה שאת בטיפול חשובה ובאמת כדאי להשתמש בו גם ברובד זה.
כדי להקל על הצגת הנושא כדאי לדעת שנושא של פגיעה מינית ומיניות הינו נושא שמטפלים עוסקים בו, ולכן לא צריך להיות חשש או קושי לפתיחת תימה זו.
בהצלחה

רונית