שוב הכל חוזר

אני כאן רק כדי לשתף..
יש תקופות שהכל שוב חוזר אליי, כמו זיכרון עמום, לא כאירוע, רק כפחד.
אני עצובה, אני לא זוכרת את הפרטים, רק את התחושה המצמיתה.
לפעמים אני זוכרת רק מילים. למשל "מעשה סדום". כמילה. לא כמעשה, לא כאירוע.
ואיך אני, כבר בת 32, ודברים שכבר אין להם ריח וצבע או תמונה עדיין מלווים אותי.
עדיין מכתיבים לי סדר יום. ופחד.
בהבזק של שניה אני יכולה לחזור להיות חסרת אונים, לבכות ולהצטמרר, ובעיקר להתכווץ.
ועברו שנים. אני באמת לא זוכרת כבר כלום. וטוב שכך.
אני נראית כמו כולם, פעילה כמו כולם, מתנהלת בחיים כאילו כלום. ורק בתקופות מסויימות זה חוזר.
ואני יודעת. זה יכול לקרות שוב. אפילו היום, אפילו מחר.
ואני גם יודעת שאולי מחר, כלל לא אפחד. לא אחשוב על זה בכלל.