יש לי שאלה על אך אפשר לסמוך על בני

שלום רב,
אני שומעת את המצוקה שעולה מתוך המכתב, וברור לי שעברת טראומות מיניות מורכבות וקשות במהלך החיים שלך - בתוך המשפחה ומחוץ לה.
יחד עם זאת, ברור שהיה נסיון טיפולי ממושך ומקצועי ללוות אותך, ואף הוסכם על מטפלת נוספת, במטרה לתת אפשרות שונה לתהליך הטיפול. קיימים מקרים בהם הטיפול מחזק דוקא חלקים פגועים, במקום לשקם את הצדדים החזקים, ובמקרים אלה פסיכותרפיה אינה מומלצת, אלא מערך שיחזק את החלקים התפקודיים. כפי שהסברנו, זה היה הרציונל, שגובש לאחר טיפול ממושך, וחשיבה מעמיקה על תרומתו.
מקוה שעם הזמן תוכלי להבין את ההחלטה, ולהשתמש במערך העומד לרשותך להמשך הדרך.

יותר אנושית.
אני לא היחידה שנפגעה ממכם.
משיחה אם חברותי שאף הן היו מטופלות במרכז
ניראה שאינכם יודעים לסיים קשרים.
זה לא הגיוני שאני ועוד 5 בנות שהסתיים לנו הטיפול באופן מפתיע
נפלנו לתוך משבר יותר עמוק.
חשבי על זה.
זה היה כול כך קשה לעשות בזמנו סיום בפעמים (שתי פגישות)
זה היה כול כך קשה לדווח למי שמטפל בי באוניברסיטה (שלא ידע דבר) שאתם מפסיקים את הטיפול.
היית חיבת להיות כה מרשעת כאשר אני הלכתי לויצו וביקשתי עזרה כהיטמותתי ולומר להן לשלוח אותי משם ושיש לי מספיק עזרה (כאשר אין לי כלום ולומר למרכז סיוע (5 חודשים אחרי שנאנסתי)שלא יתמכו בי.
מה שכתבת לי מובן לי ואף בחלקו מקובל (שאולי שיחות איתי לא היו הדרך) מה שמסביב שהיה לא מקובל אלי ולא היה מקובל על אף איש מיקצוע ושורדת שסיפרתי לה על מה שעשיתם לי , מיקצועי = בספק.
בי

שלום לך,
פעמים רבות, כאשר עוברים פגיעות ממושכות, מתגבשת דרך חשיבה (סכמה) שדרכה רואים את העולם בדרך מסוימת. דרך זו מקשה לראות את הדברים כפי שהם, והדבר מובן על רקע הפגיעה הטראומתית.
לא ידוע לי לגבי פונות אחרות ואיננו מסיימות טיפולים באופן מפתיע.
יתר המידע שאת מתייחסת אליו לגבי האוניברסיטה, ויצו וכדומה, פשוט אינו נכון.
ברור לי שאת כועסת, אך איני מוצאת לנכון להמשיך התכתבות כזו. נראה שהיא רק מעצימה את הרגישות והתפיסות הקיימות ממילא.

אני לא אכתובס יותר אני לא ארד לרמה שלך.
העלובה.
בי