פגיעה מינית בעבר והשלכות לעתיד

שלום לך גל,
אירוע כפי שתארת בגיל צעיר ובמיוחד אם קרה בגיל ההתבגרות או תחילת גיל ההתבגרות מעורר הרבה סימני שאלה אצל הנפגע. ההלם והאלם הראשונים מעצם המעשה מוןנעים אפשרות תגובה. לכן הכעס על העצמי בנקודה זו אין לו למעשה על מה להסתמך כיון שהגוף הופך לקפוא ומנותק מהרגש או מחשיבה מסודרת המאפשרת פעילות. מגע של אחר מעורר תחושות ורגשות שונים מתיעוב וגועל ועד עוררות פיזית, כל קשת התחושות המתעוררות יכולות להביא לכעס נגד העצמי. אבל זכור, מי שעשה הוא התוקף והאחריות עליו. הקורבן שמעורב במיוחד אם האירוע בלתי צפוי אין לו אחריות אפילו לא במשמעות של בריחה. הבריחה האוטומטית נעשית בראש בנקודת הזמן ההיא ולא מאפשרת בריחה ממשית מן המקום.
אני מציעה כי תגש לשיחות על הנושא על מנת להשתחרר מהזכרון והמחשבות המלוות אותך ולהפוך את הניסיון לאירוע שניתן עד כמה שיראה לך מוזר גם לצמוח ממנוו. אל תפחד להיות אתה- הרי להיות מישהו אחר אנחנו יכולים רק לזמן קצר.
בהצלחה
רחל

פנייתך ריגשה אותי וממש צר לי על מה שארע לך.

יש לי שאלה:

האם בזמנו שיתפת את הוריך או מישהו קרוב?

אסור לך להאשים את עצמך בשום אופן. אתה היית הילד, הקורבן,החסר ישע. הוא היה המבוגר והאקטיבי.

אני מאחלת לך שתרגיש טוב


שירה

שלום לך גל,
מדבריך עולה שעברת טראומה מורכבת באותו אירוע, בה נפגעת מינית. ברור לי כי הסודיות שלוותה אותך, ותחושת האשמה והאחריות שלקחת על עצמך לגבי האירוע, גרמו לך להסגר במהלך השנים. אתה מתייחס גם להשפעת הטראומה על קשר - ואתה בהחלט צודק.
במקביל - אתה מדבר על חלק נוסף בך, שאתה מצטער עליו. כנראה על חלק תוקפני או פגיע. ברור ממכתבך שאינך שלם עם המחירים שאתה משלם, על אותו אירוע בגיל 12. על מנת להמשיך הלאה ולהתמודד גם עם הצד הפגיע וגם עם החלק התוקפני, אני מאוד ממליצה על טיפול, שיתייחס לשני החלקים. טיפול טוב אינו מוחק את הטראומה, אך מאפשר לפתח חיים שאינם מוכתבים על ידיה.

רונית סדגר