התעללות נפשית, צלקת בלב

כל פעם שאני נזכרת. חושבת על מה שעברתי, תוקף אותי בכי ואומללות
אני בחיים לא יספר לאף אחד בטוח, אני אפילו מרגישה שזה אולי אשמתי, ואני לא הייתי בסדר ? אולי אני הבאתי את זה על עצמי? זה כמו צלקת.. שבחיים לא מתרפה או תעבור או אפילו תפחת,
כאילו גם עם עוד 10 15 שנה אני עדיין ירגיש אותו הדבר ואת אותו החוסר אונים.
היה תקופה שהייתי נורא צעירה, ותמימה, שלא ידעתי מה אני עושה בכלל.
לא סיפרתי לאף אחד , ולא חשבתי שזה לא בסדר, זה הגוף שלי ולא של אף אחד. ילדה תמימה שרק עלתה לחטיבה אחרי היסודי, פתאום נחשפת לכל מני סיטואציות לא נעימות בכלל, ושאין מה לעשות, שאוחזות אותך ידיים כ"כ חזקות ושעירות .
והקול נבלע .. קשה לבקש עזרה יוצא שהשתיקה נבלעת והכל שורף בבטן , ולא נשמעת זעקה לעזרה .
היום אני מהר מתכווצת אני פחדנית פרנואידית. שונאת את עצמי. אני חלשה. בדיכאון. אין לי עם מי לדבר ,רק יכולה לבכות.. ושום דבר לא קורה, האם זה קשור למה שקרה לי לפני שנתיים ?
ד"א אני בת 16

תמי שלום
אני חושבת שאת זקוקה לעזרה בטח שאת עוד נערה , היכולת התבטאות שלך מאוד מרשימה בהתייחס לגילך הצעיר ולכן אני מציעה לפנות לקבל סיוע מקצועי טיפולי אצל איש/אשת מקצוע המתמחים בפגיעה מינית
שיר

לא נראה לי שאני אפנה לעזרה,
תודה רבה בכל זאת

היי ,
אני כל כך מבינה אותך ! אני בת 15 ומכיתה ז' (עד היום כיתה ט') יש ילד שמשחק בי כמו בובה על חוטים.
אני אמנם סיפרתי לכמה חברות אבל גיליתי שהם הפנו לי גב ולא הקשיבו . גם כשפניתי למשטרה לא התפתח משהו מיוחד רק נשאר כאב וצלקת כמו עצם שבורה שכל פעם אני מנסה לשים פלסטר ולהעלים. עוד היום הוא ממשיך לעשות בי כרצונו ואני לעומתו כלום, אפס , הוא יותר גדול ממני בממבנה ויותר חזק. לא דיברתי על זה עם אפאחד עוד, אפאחד לא יודע שזה נמשך אבל אני מפחדת לספר, הוא הבטיח להתנקם. אבל גם כשמנסים לקבור עצם בחול תמיד מוצאים אותה וככל שעובר הזמן זה רק יילך ויכאב, הגרון יתייבש והדמעות יזלגו.
עם ההורים את בטח לא תרצי לדבר ונמאס לך בטח לשמוע ממקומות ופורמים פני לעזרה כי את זקוקה לזה , גם עלי זה נמאס אבל אם יש לך חברה מעיר אחרת או חברת ילדות תנסי לשתף לא בהכל תתחילי קצת ותיראי איך הולך כי אני יודעת שאני לא מסוגלת יותר לעבור את שער בית ספר , וכל יום לבסוף מגיעה לבית ספר ואני יודעת גם למה לצפות.

הי, תקשיבי.. לי לאומתך זה כבר עבר ולא נימשך יותר, קצת יותר גדלתי ואני יותר יודעת לשמור על עצמי.
אם אצלך זה נימשך ,וקשה לך.. אני חושבת שכדי לך לספר , אם זה להורים או למורה או ליועצת.. לא לסבול, בסך הכל את לא אמורה לפחד זה הגוף שלנו .
אם זה לא נעים לך אין שום סיבה שתסבלי יום יום . לי פשוט נשארה טראומה מאותם מקרים שהיו, אם הייתי יכולה להעביר את הזמן לאחור, ולעצור את זה הייתי מזמן עושה זאת . היום אני פחות תמימה. אז שוב אני ממליצה לך לא לשתוק..
אם את רוצה לשמור איתי על קשר בכיף :)

קודם כל תודה רבה זה קצת מקל שאתה יודע שיש מישהו שמבין אותך ...
בכל זאת ניסיתי לספר ואמרתי אבל לא נעשה עם זה כלום.
אני לא ממש יודעת כמה המקרה שלך משפיע עלייך אבל אני יודעת שאם זה נותן לך להשתלט עלייך כל יום כמו שלי קורה תנסי אולי לדבר עם מישהו לא משנה מי מישהו שאת סומכת עליו :]
אני מקווה שתוכלי לעזור לעצמך כי כל דבר קטן יכול לפוצץ את כל הרגשות האטומות מבפנים זה לפחות מה שקורה לי והדבר האחרון שאני רוצה זה לראות את זה קורה לעוד מישהי :]