הסתכלות

קוראים לי ל'.
אני בת 19.
במהלך חיי עברתי כמה מקרים של התעללות מינית.
בחרתי לפתוח את זה כאן בקול שקט ואנונימי רק כדי שאוכל לשמוע חוות דעת והתסכלות שהיא אינה שלי, לא למקרים אלא להשפעה שלהם על חיי.

בילדותי אחי הקטן נהג לגעת בי ובאחותי הייתי ממש קטנה אז.. בת 10 בערך. אחי הקטן היה נוגע בי ובאחותי כשהיינו ישנות ואיפלו במצבים של ערות מוחלטת.
הוא היה נוגע בנו ובעצמו. סיפרנו את זה לאמא שלנו והיא אמרה שזה עניין של גיל ושזה יעבור לו .
אחרי כמה שנים זה פסק.

כשהייתי בכיתה ז', בת 12, הייתי נפגשת עם מישהו מהבית ספר שלי שהיה אז בכיתה י"א. הוא היה נוגע בי ובאחת הפעמים שיכנע אותי לרדת לו. ועשיתי את זה.

כשהייתי בת 17 נסעתי באוטובוס עם חברות. האוטובוס היה מלא ואחד מהאנשים שעמדו התחיל לדבר איתי. דיברנו קצת והוא התקרב אליי ונעמד ממש לידי.
הוא התנשם בכבודות. מקומות ישיבה התפנו והוא סרב לשבת. רק כאשר מקום לידי התפנה הוא התיישב. אני נכנסתי פנימה ליד החלון. הרגשתי שהוא נוגע ברגל שלי עם שלו ומרמז לי. ואז זה התחיל להיות יותר ברור . הוא התחיל לגעת בי וגם בעצמו.
לא הצלחתי לזוז ונכנסתי להלם. חברה שלי שמה לב שאני לא מגיבה כבר שעה ושיש משהו מוזר והבינה שנכנסתי להלם. והיא אמרה לו לקום הוא קם והתחיל לצעוק שהוא לא עשה כלום וירד בתחנה הראשונה שהאוטובוס עצר בה.

אני לא חושבת שאחד מהמקרים האלו השפיע באופן דרמטי על החיים שלי.
אני אדם חזק ולמדתי לבנות מנגנון יעיל מול כל הזיכרונות. הדחקתי באופן יסודי הכל כל השנים האלו. ובניתי חומה חזקה וגבוהה ביני לבין זה. כיאלו זה בכלל לא קרה לי כיאלו זו לא אני שם.
אבל בזמן האחרון אני מתחילה לתהות אולי כן הייתה לזה השפעה עליי. אני לא רואה את זה חוסם אותי או נוגע באופי שלי או בהתנהגות שלי..
אבל אולי מישהו יכול להעיר את עיניי..