צריכה עזרהההה....

מאחר וחוויתי מקרוב מקרה שבוא נאנסה רעייתי לשעבר על ידי בן משפחה לאורך שנים וראיתי במו עיניי איזה הרס בלתי ניתן לתיקון היא עברה אני רוצה לחזק את ידך וידי בעלך על המעשה האמיץ שעשיתם.אמנם אני לא פסיכולוג אבל ברור שבכך שהרחקתם את הסכנה מהילדה היא תרגיש יותר בטוחה ותוכל לחזור לחיי שיגרה במשך הזמן.המטפלים המקצועיים כאן בפורום בטח יגיבו באם הילדה צריכה טיפון נוסף,בסך הכל רציתי לחזק את ידיכם.לגבי האבא ,אמנם לא הגשתם תלונה במשטרה אבל זה לא פותר מהסכנה שבה נימצאות ילדות/נכדות אחרות במשפחה,לתשומת ליבכם.

תודה על התגובה, אין לך מושג כמה חשובות לי הדעות בימים אלו.
פשוט אין לי עם מי לדבר, כי זה דבר שהחלטנו לטפל בו ולנסות לשכוח שהוא בכלל קרה!!!! זוהי טראומה נוראית לכולנו ואני פשוט כבר כמה ימים לא מצליחה לתפקד!!!
הסיבה שאני לא מתלוננת ( חוץ מהסיבה שזהו חמי ומאוד אהבתי אותו) היא שזה לא חלילה הגיע למגעים קשים ולמזליייי הרב הילדה שלי עטופה בחום ואהבה והעיזה, למרות הפחד לספר לי!!!! ( דבר שהוא כל כך לא מובן מאליו)
עקב כך, הייתה לי אפשרות לסיים חד משמעית את ההתנהגות הפסיכוטית הזו ,בעצם עוד לפני שהחלה להתדרדר!!!!
לא רציתי לערב עוד גורמים, אבל עדיין מפחדת שזה ישפיע עליה בעתיד,כי בעצם אחד האנשים שאמורים להיות הכי קרובים,פשוט ניצל את מעמדו ואיני יודעת אם המעשה הוא בלתי נתפס בעינייה, כפי שהוא בעייני... זו השאלה שלי... איך אני יכולה לעזור לה???!!! מוכנה לעשות כל דבר רק כדי לדעת שהיא תהייה בסדר בעתיד ...תודה

לצערנו הסטטיסטיקה מדברת על אחת מכל שלוש נשים שנפגעה מינית,מצער אבל זו המציאות.אין לך מושג כמה זה היה חשוב שבתך סיפרה לך ועצרתם את הפגיעה בזמן,רוב הפגיעות המיניות שנמשכות לאורך שנים קורות על ידי בן משפחה קרוב! הילדות לרוב לא מספרות ושומרות את הנורא מכל בסוד דבר שמוביל להחמרה בפגיעה המגיעה אף לאונס מתמשך.לא ציינת את גיל בתך אולם נשמע שהיא צעירה בשנים ואם העיזה לספר משמע כי הבינה כי נעשה בגופה דבר אסור וזה הכי חשוב.אמנם לא עצה מקצועית מאחר ואני לא בעל מקצוע אבל תני לבתך את ההרגשה הכי טובה שבעולם שסיפרה את דבר ההתעללות ונראה לי שאין טעם לדבר איתה ולטחון את הנושא יותר מדי למעט אם זה בא ממנה ומשהו מעיק עליה.לצערנו הזמן הוא התרופה הטובה ביותר,הלוואי והפגיעה הייתה קטנה ולא השאירה בה חותם ומכאן בתמיכה שלך ושל בעלך היא לא תשפיע לאורך זמן ותישכח.מחבק אתכם בחום.מסר לכל ההורים מתבקש,שימו לב לשינויי התנהגות חריגים,תבדקו תמיד ותהיו עם האצבע על הדופק ותיזהרו בעיקר מהסביבה הקרובה,שם בעיקר מתרחשות התעללויות שהילדים מפחדים לשתף ,לספר.

שלום לך. שמחה לראות שכבר קבלת תגובה מקורא באתר. זה כמובן מאוד חשוב שהסיפור יצא לאור ושההפסקתם אותו. זה נותן לבת שלכם חויה של בית מכיל מגונן ושומר אבל אסור! אסור לעבור לסדר היום כאילו זה לא קרה. חייבים לדבר על זה ולאפשר לבת שלכם להבין שהיא לא אשמה בהמ שקרה, כי תחושות האשמה והבדידות הן שיוצרות אח"כ תוצאות לוואי לא טובות לחיים. בכלל דבר שקרה אם מתעלמים ממנו יכול להפוך לטראומה ואם מדברים עליו זה משחרר. אינך מציינת בת כמה הבת וגם אני לא מכירה אתכם כדי לדעת אם מספיק שאתם תדברו איתה או חשובה התערבות של איש מקצוע. אתם יכולים גם לפנות את ובעלך למפגש חד פעמי להתייעץ לגבי זה. מה שחשוב זה לשים לב זה לשינויים בהתנהגות הרגילה שלה אם יש. אולי במרכז לנפגעות 1202 יוכלו לעזור לכם בהתלבטות או את מוזמנת לכתוב יותר פרטים באתר ונוכל לחשוב איתכם מכאן. העיקר לא להתעלם זה קרה. בהצלחה צביה

שלום לך, אין לך מושג כמה אני שמחה שענית לי ואני מודה לך!!
ילדתי בת 11, ילדה מלאה בשמחת חיים חכמה ומאוד בוגרת לגילה ( גם מבחינה פיזית) לאור השיחה שלנו אשר התנהלה בשבוע שעבר, שמנו לעניין זה סוף חד משמעי, בשיחה שהתנהלה עם אביו של בעלי ( שיחה מאוד קשה אגב) ופרק זה מבחינתנו הסתיים!!! לעד!!
אני מאוד דואגת לשוחח עם בתי על העניין ולהוציא ממנה את התחושות שלה, שסביר להניח שהם מאוד מבולבלות.
לרגע לא חשבתי להניח את המקרה בצד, לא אני ולא בעלי, אלא שקלנו לשוחח איתה בכל פעם קצת, ללא לחץ, ולהבהיר לה כמה אמיץ היה המעשה שלה, ועד כמה אנו גאים בה!!
למזלי הרב עקב כך שאני עובדת עם אנשים (במקרים שונים מאלו למזלי) יש בי ( כך אני רוצה להאמין) את היכולת "לפתח" עמה שיחה כנה, וסביר להניח שזו הסיבה שהיא הרשתה לעצמה לבוא ולספר לי מקרה כל כך קשה וחריג, ממש ממש בתחילתו ( כי אין לי מושג ואני לא רוצה לחשוב לאן זה היה יכול להגיע).
מה שכן שמנו לב אליו, הוא עניין המיטה שהיא הפכה אותה, לגמרי כמו מעיין "תיחום" עם הקרש לכיוון החדר ולא לכיוון היקר, וזה שבלילות האחרונים היא לא ישנה שם, אלא בסלון, ובאמצע הלילה עוברת אלינו, ופה נשאלת השאלה, האם באפשרותך לתת לי הכוונים מקצועיים ( בגדול) כמו ראשי פרקים, לאיך אני בעצם עוזרת לה לעבור את התקופה הזו מבלי לפגוע בה בעתיד.
אני מודה לך מקרב לב על תשובתך ועזרתך, אין לך מושג כמה תחושת חוסר אונים אופפת אותי בימים אלו, ואין לי עם מי לדבר!!! כי סיכמנו שהעניין לא יגלוש החוצה, לטובת הילדה .
אלפי תודות!!!!!!

שלוןם רב לך. אני שמחה לשמוע שאני יכולה לעזור במעט בשביל זה אנחנו כאן. יש לכם הרבה סיבות להיות גאים בילדתכם ובכם על שסיפרה לכם ועל איך שאתם נהגתם מיד בתגובה. כל אחד מגיב אחרת אבל התגובה לגבי המיטה היא סימן לכך שיש משהוא לא בטוח מבחינתה לישון במיטה הזו וגם אולי לישון לבדה. האם כשהיא נרדמת בסלון יש אחרים לידה? חשוב להבין ממנה מה קשה לה ללכת לישון שם, האם שם זה נעשה? האם בחשכת הלילה כן צפים זכרונות ורגעים לא נעימים? אינני יודעת אולם לפי תשובתה ניתן לטפל. רק לצורך הדוגמא, אם בחשכת הלילה לבדה יש מחשבות או זכרונות אז חשוב לעזור לה, ושיבוא ממנה, מה יכול להקל עליה להוריד את המחשבות האלה כמו השארת אור וכו' אבל הפתרון צריך להיות בהתאם לקושי על פי בחירתה, וניתן לעשות נסיונות שונים עד שאחד מהם יצליח או לחילופין אם עובר זמן וקשה למצוא פתרון אז אולי כן כמה שיחות טיפוליות יכולות לעזור. אני מוסיפה פה משהוא למחשבה עבורכם. אדם בגילו של חמך שפוגע לא סביר שבתכם היא הראשונה שנפגעה ואולי יש במשפחה הקרובה עוד נפגעות אז לשיקולכם אם כן כדאי לפתוח את זה לפחות במשפחה הרחבה כדי להגן על האחרות שאולי לא דברו וזה עשוי גם להועיל לבתכם לדעת שהיא לא לבד, כלומר זה לא קרה בגלל מי שהיא אלא בגלל מי שהוא| אשמח לעזור בכל שאלה נוספת. שבת שלום צביה

בנוסף לתגובתה של צביה, לעיתים הסימפטומים הפוסט טראומטיים של הילד מגיעים בעיכוב, בהתחלה יש הקלה שהסוד נשבר ושההורים מגינים אבל אחרי תקופה מסויימת הזכרונות צפים ויתכן שיעלו פחדים , הימנעות ממקומות או אירועים משפחתיים, ביעותי לילה, חוסר תיאבון או עודף תיאבון , קושי להרדם
אם מופיעים סימני האזהרה האלו חייבים לפנות לטיפול אצל מומחה לפגיעה מינית בילדים
שיר

בימים אלו ( בסוף השבוע) יצא לנו שוב להעלות שיחה נעימה עם ביתנו המקסימה, ובה שוב פתחנו את הנושא הכאוב הנ"ל. ( השיחה לשמחתי נוהלה בצורה הרבה יותר רגועה וללא בכי מצידה, בשיחות קודמות היו מלוות דמעות ורעידות קלות).
חוץ מזה שהודנו לה שוב, והעלנו את נושא האומץ שבה, נשאלה השאלה מדוע היא לא ישנה בחדר, והיא ענתה שזה מעציב אותה ומעלה בה זכרונות לא נעימים, במעמד השיחה הודענו לה שאין לנו כוונה "להכריח" אותה לישון שם, ואמרנו לה שיש לה את כל הזמן שבעולם כדי להתנקות ולהרגיש בטוחה לחזור לישון שם!!
במקביל הצעתי לי כבדרך אגב (בכוונה כמובן) האם היא רוצה להזמין חברה לישון אצלה בשבת ( דבר שקורה לעיתים קרובות, אנו מאפשרים לה לארח כאוות נפשה, והיא גם ילדה שאוהבת לארח מאשר להתארח , היא לא מתארחת בשום מקום, מבחירה).
אכן חברת כיתה הגיעה להתארח לסוף השבוע, ולשמחתנו הרבה, הילדות ישנו בחדר של בתי,והיא לא קמה בלילה לעבור אלינו!! מרוב ששמחתי, ומרוב שהשבת הייתה מאוד מהנה, איפשרנו לה להמשיך לארח את אותה חברה גם ביום שבת, וגם אתמול היא ישנה אצלנו, שוב בחדרה של בתי, ושוב בתי לא קמה לעבור אלינו כלל!!!
היום בבוקר, בתי הציעה לי להחזיר את המיטה לקדמותה, דבר שמאוד מאוד שימח אותנו.
במקביל, הצעתי לה אפשרות של לחזור לעשות הליכות בפארק ( דבר שהיינו עושות 3 פעמים בשבוע) בידיעה שזו תהייה אפשרות יוצאת מן הכלל לשיחות נעימות אחת על אחת במרחב פתוח ומשחרר שכזה, מעין זמן איכות נטו שלי ושלה, והיא מאוד התלהבה ( אנו מתחילות היום) .
אני כל כך מודה לכן נשות המקצוע על האפשרות הזו של לשוחח ולשמוע דעות מקצועיות, אני מרגישה שאני בדרך הנכונה, אך מאוד מבולבלת, האם הדרך הזו נשמעת לכם??? האם המהלכים שאנו עושים הם בכיוון נכון?? אלפי תודות שוב על התייחסותכם, ואודה לקבל עוד עצות או הכוונה, שבוע טוב לכן ותודה.
( לגבי בנות נוספות במשפחה, אני חייבת לציין שלדעתי אין סיכוי שזה קורה, הילדה שלי היא הנכדה הבכורה, ולצערי, חמי היה בן בית אצלנו ( עזרנו לו הרבה גם מבחינה כלכלית) תחושת אשמה נוראית עוטפת אותנו כאילו אנחנו אלה ש"קירבנו" אותו אליה יתר על המידה, בכך שאירחנו אותו מספר ימים בשבוע, באופן קבוע אצלנו) .

שלום רב, אל לך ולבעלך לגלות רגשי אשמה.התנהגותו של חמך חולנית ואינה נורמטיבית.בני משפחה אמורים להגן על ילדים בטח לא לפגוע בהם. נראה שאתם בכיוון הנכון עם הבת,שוב לא עצה מקצועית,אבל לי באופן אישי לא נראה שאתם צריכים לפתוח שוב ושוב מיוזמתכם את הנושא.ברור שאם היוזמה באה מהבת או שיש שינוי בהתנהגותה יש מקום לעשות כן.בהצלחה!

תודה שחזרת ושיתפת אותנו, נשמע שאת בכיוון הנכון וגם ביתך, רכות וסבלנות ופתיחות, ואם את מרגישה מבולבלת יתכן שאת ובן זוגך זקוקים להדרכת הורים מקצועית , קחי את הזמן ותתבונני, הגרף הוא לא לינארי יש עליות וירידות, יתכן ויהיו נסיגות אבל שימי לב לתהליך ולמגמה של ההחלמה
בבוא הזמן יתכן ואת ובן זוגך תצטרכו לבדוק עם עצמכם כזוג כיצד החוויה שחוויתם פגשה אותכם כל אחד לחוד וביחד אבל לכל עיניין יש את זמנו
שיר