ניצול?

שמה שגורם לי לחשוב בעיקרון שאני ממציאה הכל
זה שבכל פעם שאני חושבת עליו, מעבר לגועל גם עוברת בי המחשבה שהוא לא כזה נורא, הרי ידיד שלי הוא החבר הכי טוב שלו ואולי אני סתם מגזימה ולא היו לו כוונות רעות בסיפור הזה? אולי זה רק נשמע כך מתוך מה שכתבתי, אולי זה רק נראה כך במחשבות שלי?
אני מבולבלת כל כך.. זה יהיה נחמד אם אוכל לקבל ייעוץ או הסבר מנקודת מבט אחרת?

היי, אני בת 15 ואני יכולה להבין איך שאת מרגישה
גם לי עוברות כל הזמן המחשבות האלה כי אני בכיתה ט' ומכיתה ז' יש ילד
בכיתה שלי שנוגע בי וממש מציק לי, זה ממש מפריע לי ואני כן המשכתי עם זה הלאה
אבל הרבה לא יתפתח מזה והוא עדיין ממשיך להציק לי ...
זו ההרגשה הזו של מה היה קורה עם הייתי באותו רגע מתנהגת אחרת זה הזכרונות שכל הזמן חוזרים ומצפים ולא משנה כמה תנסי להדחיק את זה ולשכוח מזה זה לא יעלם.
אני חושבת שכדאי לך לספר אולי לחברה טובה שלך ותבקשי ממנה שתספר למורה שלך או ליועצת אם זה קשה לך כי את לדעתי כן צריכה לשתף מישהו ואני אומרת לך את זה מניסיון לצערי.
אני אשמח לדעת מה עשית בסוף ומה את חושבת :]

תודה על התגובה. מבחינתי הוא לא סתם ילד מהכיתה, (אם להתייחס לעובדה שהוא בכלל לא לומד איתי בבית הספר, אבל חבר טוב שלו הוא ידיד שלי אז לצערי אני מקבלת עליו יותר עדכונים ממה שהייתי רוצה ואני תמיד רואה אותו אם אנחנו משתחררים באותן שעות מבית הספר) הוא היה כביכול בן הזוג שלי חבר או איך שלא תקראי לזה. ובשבילי באותה תקופה הוא היה משהו להישען עליו, כי הייתי לבד (ואני עדיין לבד) והוא תמיד היה מזיין לי את השכל עם 'אני אוהב אותך'. בעיקרון רק כמה שבועות אחרי המקרה נפל לי האסימון, אבל בכל זאת הכל מרגיש לי כל כך לא אמיתי. כי לדמיין אותו עם מטרה רעה שכזאת פשוט לא מסתדר לי בראש, אבל ככה זה פשוט נראה. אני לא יכולה לשתף חברה טובה כי אין לי חברות עמוקות או ידיד או מישהו שאני יכולה לדבר איתו ובכלל לשתף דבר כזה. יצא לי פעם לשתף מישהי שלא מכירה הרבה בנות מבית הספר שלי או אותו באופן אישי אז הרגשתי בטוחה לספר לה ומאד התאכזבתי כשהיא שפטה אותי ואני חוששת לשתף שוב.

אני יודעת למה את מתכוונת שאת אומרת שהתאכזבת מחברות שלך כי קרה לי בדיוק אותו הדבר שסיפרתי להן התגובות שלהם לא היו בואי נגיד הכי נחמדות וחלק מהבננות ראו את הדברים ממש קורים כמה פעמים ושהיו צריכות להעיד לא עשו זאת.
אני יודעת שזה קשה לחשוב שהוא (חבר שהיה לך) עשה לך כאלו דברים ורק עכשיו את מבינה שזה לא בסדר לי לקח הרבה יותר זמן ממך לקח לי שנתיים להבין את זה.
הוא היה בן אדם שסמכת עליו והוא היה היחיד בחייך שבאמת היה לצידך או כך זה היה נראה אבל מה שבטוח זה שאם לא תשתפי אף אחד זה בטוח לא יעלם מזכרונך וזה ממש ינהל לך את החיים. אני עכשיו רואה את עצמי במקומך כי גם לי לא היו חברות כל כך והדבר הראשון שעשיתי הוא להשאיר גם כאן הודעות בפורום. אני יודעת שאת אולי מפחדת לשתף כי את לא יודעת מה יקרה אחר כך במיוחד אחרי העובדה שכבר התאכזבת מאנשים- זה מה שקורה לי ובגלל זה אני כל יום חוזרת לבית ספר להתמודד עם אותו הדבר .
זה טוב ששיתפת פה בפורום אבל זה בהחלט לא יפתור את הדברים , מה דעתך אולי לספר ליועצת או את אפילו יכולה להתקשר 1202 ששם באמת הם יכולים לעזור.
ואם את רוצה לדבר או לשפוך דברים או שרק יקשיבו לך תרגישי חופשי :]

לכתוב ולתאר מחדש את מה שקרה גרם לי טריגר ולהתחרפנות טוטלית שאחריה גם פצעתי את עצמי כי לא הצלחתי לסבול את מה שהרגשתי, אז לספר את זה במילים למישהי שמבחינתי היא יותר אמתית מאשר לאנשים שלעולם לא ראיתי או אראה, שלא יודעים מי אני? זה נראה לי כמו משהו שאני לא ממש מוכנה אליו כרגע. חוץ מזה, אני חוששת שהיא תלחץ עליי להתלונן או משהו או שהיא תברר במי מדובר, מה שאני ממש לא רוצה שיקרה. זה יהפוך את זה לאמתי יותר ממה שזה מבחינתי כרגע.
אבל בכל אופן.. נשמע שיצא לך לדבר עם יועצת (תקני אם אני טועה?)
איך זה הולך? היא תשתף עוד מישהו? אני יכולה פשוט לבוא לחדר שלה ולדבר אתה בהפסקה או שאני צריכה לקבל "הפנייה" אליה? אני פשוט לא ממש מבינה בזה...
ובאמת תודה לך על התגובות החמות והתמיכה זה העלה לי חיוך וגרם לי להקלה, הייתי צריכה את זה.

את כל כך צודקת לתת לדברים ביטוי במילים - אין דבר יותר קשה ועוד לתת אמון באדם שאת לא מכירה , להתמודד עם הדברים ולהפנים שזה באמת קרה.אבל זה מעשה חובה - את יכולה לשבת מול בן אדם והמילים לא יצאו מהפה כאילו משהו ישב לך בגרון ולא יתן לך לדבר זה קורה לי הרבה אבל אין מה לעשות צריך הרבה כוחות לזה. לגבי היועצת כן אני דיברתי איתה ואת פשוט יכולה לבוא לחדר שלה ולהגיד לה שאת רוצה לקבוע איתה שיחה והיא תקבע לך שיחה תלכי אלייה ותאמיני תרגישי כאילו אבן ירדה לך מהלב אם תשתפי אותה. אני יודעת שקשה לך להתמודד עם המחשבות והרגשות אבל אם באמת תתמודדי עם הדברים הזמן יעשה את העבודה :]
אל תפחדי לבקש עזרה ואל תאשימי את עצמך כי זו לא אשמתך וחשוב שתדעי זאת .

שלום לך. התחושה הכי חזקה שלי למקרא דבריך היא שאת מאוד בודדה כמו שגם ציינת ולכן כל התייחסות אליך מבלבלת אותך. מצד אחד גורמת לך להרגיש טוב אבל מצד שני לא באמת נותנת מענה לבדידות שלך. כל מה שת מתארת קרה ביניכם במה שניתן להבין מסגרת של קשר שכנראה כל אחד מכם התייחס אליה אחרת ונכנס אליה ממקומות רגשיים שונים. אני שמחה עבורך שתוך כדי הקשר הבנת שזה לא נכון לך ולמרות התחושה הטובה שהוא נתן לך שהוא רוצה אותך הצלחת בכוחות עצמך לסיים קשר שלא היה נכון לך. היכולת הזו מעידה בברור על כוחות שיש לך. היה טוב אם היית יכולה לעזור לעצמך להעצים את הכוחות האלה וגם את הידיעה שיש לך אותם, דבר שניתן לעשות בטיפול אבל גם בשיחות עם יועצת חינוכית בבי"ס אם אין אפשרות ללכת לטיפול. איך את יכולה לשבור את מעגל הבדידות? לדבר על זה עם חברה או מישהוא קרוב אחר? חלק מתחושותיך גם שייכות לגיל שאת נמצאת בו ואולי תגלי שגם אחרים בסביבתך מרגישים דומה. העיקר הוא שתמשיכי להקשיב לתחושות שלך ולא תתני לדברים שאת לא רוצה שיקרו לך כמו שכבר עשית. לא חשוב אם אנחנו קוטעים את זה בפעם ראשונה, כי לא תמיד אנחנו מיד מבינים שזה לא טוב לנו העיקר שברגע שניתן זה נעשה כמו שעשית. לגבי הפציעות העצמיות שלך זה הדבר המדאיג מאוד בתוך הסיפור שלך כי לא מגיע לך לפצוע את עצמך אבל לצערי אינני מכירה דרך לעזרה במקום כזה ללא טיפול נפשי. חשוב שתגייסי את הכוחות שלך ותפני לדמות אחראית ובוגרת בסביבתך (אם אינך יכולה לפנות לאחד מהוריך) כי חשוב מאוד שתגיעי לטיפול ותקבלי עזרה בהקדם. צביה