אני לא יודעת מה אני רוצה

אני לא מפסיקה לחשוב על זה
ואני לא מפסיקה לבכות על זה
וכשאני לא בוכה אני רוצה לבכות
וזה משגע אותי כשאני צריכה לפחד מכל קרבה
מכל נגיעה
ואני תמיד חושבת איך אני שתקתי
אני יודעת שכשמדובר ביחסי מרות טכנית אני לא צריכה לומר "לא"
הוא לא אמור לגעת בי ככה, להחזיק בי ככה!!
אבל אני שתקתי! אני נכנעתי! אני פשוט מסרתי את עצמי!!
אני לא יכולה לסבול את העובדה שאני ויתרתי על עצמי!!!
אני פשוט כבר יודעת שברגע שמשהו מחליט לעשות את זה אז זה כבר לא משנה מה אני אגיד!
זה לא שאני אוכל לרוץ ממנו, זה לא שאני אוכל להלחם בו
זה לא שאם אני אגיד למשהו אז באמת יאמינו לי כי לו כבר יש את המוניטין
אז נתתי לו לעשות מה שהוא רוצה
והמחשבה היחידה שהיתה לי היא בבקשה אל תעשה יותר ממה שאני מסוגלת להכיל
בבקשה תסיים מהר
אני כבר מראש ויתרתי על עצמי
איך יכולתי?!
איך ויתרתי על עצמי ככה?

אני שונאת את עצמי ואני כועסת על עצמי
ואני לא מבינה למה אני ממשיכה לנבור בדברים שמכאיבים לי
למה אני לא יכולה פשוט לשכוח?!