חוסר ביטחון

היי
יש לי בן זוג מזה שמונה חודשים. שנינו גרושים + 2. אנחנו באים מעולמות שונים - הוא תל אביבי, בעל מקצוע אטרקטיבי, פוגש המון אנשים, מחוזר, המון חברים, איש שמח ואופטימי עם גישה מיוחדת ומודעת לחיים. אנשים תמיד מחפשים את קרבתו. אני סגורה יותר, גרה בעיר אחרת, עבודה (שאני לא אוהבת), בית, ילדים. אני אמנם מתפקדת יפה מאוד, אך לידו אני מרגישה שהחיים שלי ממש משעממים. הקשר בינינו התחיל במקרה, ולא היה סוחף בהתחלה, אבל לאט לאט נבנתה לה שם אהבה גדולה. הוא אחד האנשים הכי רגישים שפגשתי, מביע את אהבתו, מאוד כנה, עוזר, יוזם, מגיע ודואג לי ולילדים. אני יודעת שהוא אוהב אותי. יחד עם זאת, אני גם יודעת איזה סוג נשים הוא אוהב - עליזות, שמחות, חייכניות, קופצניות, בעלות ביטחון. ואני - לא כזאת. אני יכולה לומר שאני יפה, הסקס בינינו מעולה וחופשי, אני משפחתית, חמה, אימהית, עצמאית, יציבה, טובת לב, חכמה, אבל לא עליזה ולא חייכנית.פסימית. מאז שאני איתו אני לומדת להסתכל על דברים אחרת, אך החוסר ביטחון שלי לא רק איתו, בכל מקום, מאוד מפריע לי. זו פשוט הרגשה פנימית שלי שאני לא שווה ולא משנה מה הסביבה שלי תגיד. הרבה פעמים אני שואלת את עצמי מה לעזאזל הוא עושה איתי. ההערכה העצמית שלי שואפת לאפס.
כשהגענו לנקודה שהרגשתי ביטחון בקשר והאהבה הייתה בשיא, פתאום הוא אמר שהוא רוצה הפסקה, שאולי זה לא זה. הוא לא לקח הפסקה, רק בכה ואמר שהוא טיפש ולאחר שלושה ימים של טלפונים פשוט הופיע ואמר שלא רוצה לאבד אותי. שוב התחלנו מחדש ולפני חודש, עד שכבר הצלחתי להרגיש כל כך טוב איתו, כל כך בטוח, כל כך חופשיה, אוהבת, נאהבת, שמחה, פשוט הצלחנו ליצור משהו מדהים ואמיתי, ואז שוב הוא אמר "זה לא זה" ויש לו מחשבות כאלה ואני לא סוחפת אותו. כאילו בפנטזיה שלו בת זוג רצינית היא אחרת ממני.אחר כך אמר שלא התכוון, שהרגיש חרא עם עצמו שפגע בי והתחיל להשליך עליי. גם הפעם לא וויתר. אני נדירה הוא אומר. הוא אוהב אותי. אני מצדי אמרתי שלא יצור איתי קשר אם הוא לא מסוגל להתחייב לקשר הזה לגמרי. (הכל התחיל מזה שבנות מתחילות איתו בפייסבוק ואמרתי שאחרי שמונה חודשים אפשר לרשום שאנחנו במערכת יחסים, כי מפריע לי שמתחילות איתו בנות). במיוחד כשאני מכירה את הילדים והחברים והמשפחה. ואז הוא שוב אמר זה לא זה.בעקבות הזה לא זה נוצר שוב משבר. בסופו הוא לא הבין איך אני מוותרת עליו, הוא כל כך אוהב אותי, כל כך רוצה אותי. אז עם כל הקושי ואולי גם הפחד לאבד אותו, אנחנו ביחד. מתמודדים עם עוד משבר, מיותר לגמרי מבחינתי ומזיק לי. כן הוא אוהב, כן הוא מראה את זה.אבל הוא בטוח בעצמו ואני לא. אני חושבת כל הזמן מה הוא חושב בראש שלו. אולי הוא לא שלם. אולי הוא רואה מישהי שאטרקטיבית בעיניו יותר ממני ומצטער שהוא איתי. כל טון דיבור שונה מכניס אותי לפחד. ומה אם זה יקרה שוב? ואיך לעזאזל אני מתחילה להעריך את עצמי? כי אני לא גרועה כמו שאני מתארת. אז למה לידו אני מרגישה קטנה?