תודה והמשך...

אני מתחברת למה שכתבת. אני בהחלט רוצה לעשות שינוי. הייתי פעם שמחה ומצחיקה וקופצנית ולאחר גירושיי קניתי דירה לבד וממש הצלחתי לבנות את עצמי מחדש והיה לי ביטחון מלא בעצמי ובמי שאני. הכרתי אחרי שנה בחור, היינו שנה ביחד, חשבתי שאהיה איתו לנצח ואז הוא בגד בי. זה בא לי בהפתעה גמורה. איתו הייתי אחרת. הייתי אני לגמרי.
מאז, פתאום לא ידעתי מי אני. לא ידעתי מה אני אוהבת, מי אני, מה החלומות שלי, לאן החלום שלי להתחתן מוביל אותי בעצם? הכל נעלם לי. לא האמנתי כבר בכלום.

וכן, אני חייבת לעשות שינוי עכשיו. קודם כל למען עצמי. אבל זה ממש קשה לעשות זאת, בעיקר שכל הזמן שאני לא ממש שמחה אני מלקה את עצמי ומתאכזבת מעצמי ומרגישה שאין לי תקנה.

רציתי מענה לגבי הקשר עם בן הזוג הנוכחי. איך אני יכולה להפסיק עם החששות. הגעתי להחלטה להישאר איתו, מתוך ידיעה ברורה שהוא אוהב אותי ולא רוצה לאבד אותי. אני גם לא רוצה לאבד אותו. הוא אולי לא יציב או מפחד, אבל הוא בחור איכותי ומיוחד ולא הייתי רוצה לאבד אותו. איך אני נפטרת מהפחד שהוא אולי עדיין לא שלם? איך אני שוכחת את מה שאמר? איך אני נפטרת מהקנאה? כל חברה חדשה שהוא מוסיף בפייסבוק מפחידה אותי. וככה אני יושבת ומדמיינת דמיונות. אם הוא לא עונה (ואני יודעת שהוא עובד כרגע) אני מדמיינת שהנה הוא פגש במקרה את האקסית שלו או איזו מישהי (הוא פוגש אנשים חדשים במסגרת העבודה כל יום והוא חתיך) ועכשיו הוא בטח לא יודע איך להגיד לי ועוד ועוד. הדמיון שלי פורה. ואז הוא מתקשר רק לומר לי שהוא אוהב אותי ולא יכול כבר להתאפק לראות אותי. מה הדרך להפסיק עם המחשבות האלה?