הדרכה

היי לכן,
יש לי בעיה שחוזרת ונשנית מדי פעם עם בעלי (נשואים 3.5 שנים + 2 לפני החתונה). הוא אדם מדהים, אוהב, מפרגן, עוזר, אמפטי, אבל ברגע שאני נמצאת בחולשה נפשית כל התכונות היפות שפירטתי ועוד רבות מתהפכות והוא הופך לאטום ויותר מזה מתחיל לפגוע בי בחוסר איכפתיות שלו ובזלזול ברגשות שלי.
המצב ביננו כרגע הוא שאני בדיוק לאחר לידת בתנו השניה. כמובן שילדתי הוא הרעיף עליי אהבה, פיאר ושיבח את אשתו, אבל בדיוק שבוע אחרי התשובות שלו נעשו חסרות סבלנות וקשות. ביקשתי ממנו שינסה להבין שאני כרגע בתקופה שבה ההורמונים שלי משתוללים וכל מילה קטנה לא במקום שלו גורמת לי לבכות ולהכנס למצב נפשי לא טוב. הוא ביטל זאת ולא הסכים להתחשב בי כלל.
לאחר שבועיים שבהם כמעט ולא דיברנו ניצלתי הזדמנות שבתנו הבכורה לא הייתה איתנו וניסיתי לפתוח איתו שיחה על מנת לשים קץ לריב המטופש, התוצאה הייתה עוד יותר קשה הוא האשים וגער ולא הבנתי על מה הוא מוציא מפורפורציות את מה שהיה.
העדפתי לקחת את הרגליים וללכת לחדר לבד, ניסיתי להירגע יצאתי לטיול נכנסתי לאמבטיה ושיצאתי חיכתה לי בשורה ממנו - אני רוצה להתגרש.
התחלתי לצעוק עליו ולהוציא מתוכי את כל מה ששמרתי והבטחתי שאני לא אומר ובסוף ביקשתי שייצא מהבית.
היום כמה ימים אחרי הוא נרגע ואני קצת מרגישה שהוא מנסה לחזור לעצמו אבל מלבד זה הוא לא ניגש להתנצל או לדבר על מה שהיה.
בעבר אני הייתי זו שהרמתי את הכפפה למרות שנפגעתי והפעם אני ממש לא מוכנה לחזור על הטעות.
יש דפוס חוזר בהתנהגות שלו אחת לכמה זמן שאני רוצה לעקור מהשורש ואני לא יודעת מה הדרך לעשות את זה, לכן אני מעדיפה לגרום לו לגשת אליי ולדבר איתו כשאני יודעת שהוא בהקשבה. הבעיה היחידה מבחינתי היא שגם בעבר דיברתי איתו ובכל זאת ההתנהגות שלו חוזרת על עצמה.
מה לעשות? איך לגרום לו להבין שגם אם הוא נמצא בתקופה לא טובה עם עצמו שחופפפת לתקופה לא טובה אצלי, הוא צריך לשמור על פורפורציות ולא להתהפך ולהפוך להיות מישהו אחר לגמריי?